ההרצאה תתמקד במקום האישה היהודייה בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי של קהילת יהודי ארגנטינה ובשינויים החלים במעבר של רבים למדינת ישראל. התרבות הקולינרית שהביאו עמם המהגרים ממזרח אירופה לארגנטינה, התפתחה לכדי תרבות אכילה מסורתית-יהודית הגמונית, אם כי במהלך השנים מאכלים מעדות ספרד והמזרח, המהוות מיעוט, צורפו אל קנון המאכל הנחשב יהודי במדינה זו. המאכלים המסורתיים מסמלים את מה שיהודי בארגנטינה עבור מרבית הקהילה ועבור ה"אחר" הלא יהודי. במעבר לישראל היבטים של זהות, מסורת וזיכרון עוברים טרנספורמציה. לאורך ההרצאה אציג ציר עומק הקושר בין האישה למערכת האכילה המסורתית ובמקביל אציג ציר רוחב בו מתקיימת תרבות האכילה הארגנטינית המסורתית והיום יומית. הצירים מצטיירים כמחזקים זהות יהודית, ארגנטינית ואף ישראלית. הניגוד והמפגש בין הצירים ייבחן באמצעות שני סמלים מרכזיים, מנת הגפילטע פיש המצטיירת כנשית וצליית הבשר הנתפסת כגברית. פרשנות הטקסט התרבותי המצטייר סביב מערכת האכילה בקהילה זו מלמד על קיומה של קטגוריית ביניים בין מסורת למודרנה, בה המסורת משתלבת עם המציאות התרבותית והכלכלית של הפרט ושל המדינה בה הוא חי. בחינת הדיאלוג שקבוצת מיעוט זו מקיימת עם הרגלי האכילה המסורתית והרגלי האכילה של תרבות הרוב, מספרת למעשה את סיפור הקבוצה בעבר ובהווה. נראה כי באמצעות מערכת האכילה מבקשת הקבוצה להבטיח את שימור זיכרון העבר בד בבד עם הבטחת עתידה בתוך הקשר תרבותי סוער כמו במעבר בין תרבותי.