Prophetism versus Mysticism: Judaism and Hinduism as Conflicting Models of Religions

בשנת 1958 הציג רוברט זהנר את ההבחנה המהותית בין דתות נבואיות ומיסטיות, המתבטאת בפער העקרוני שבין הדתות השמיות וההודיות. למעשה, היהדות ודתות הודו נתפסות בעיניו כדתות היסוד שבבסיס הבחנה זו, ועל כן הן תעמודנה במוקד ההרצאה. בשלב הראשון אציג בהרחבה את המאפיינים הפנומנולוגיים והתיאולוגיים של הדתות הנבואיות והמיסטיות על פי עמדתו של זהנר. לאחר מכן אציע ניתוח ביקורתי המפריך הבחנה זו, הנשענת על הנחת חסרון הטרנסצנדנציה בהודו מחד, וחסרון האוניו-מיסטיקה ביהדות מאידך. אבקש להראות כי בדתות הודו ישנן סימנים ברורים לטרנסצנדנציה ומונותאיזם, באופנישדות ובבהגווד גיטה למשל, וכן כי ביהדות אין בסיס להבחנה מושגית חדה בין נבואה בגיבושה עפ"י הרמב"ם, דבקות חסידית, מיסטיקה קבלית ואוניו-מיסטיקה. מתוך כך אבקש להבהיר את הכשלים וההטיות העומדים בבסיס חלוקה דיכוטומית זו של דתות על פי זהנר, ובראשם הגדרות גורפות לטרנסצנדנציה כמנוגדת לטבע ולאוניו-מיסטיקה כמיזוג מוחלט. בסיום, אציע ארגון מחדש של השוואה בין-דתית המאפשרת דיאלוג-מתוך-מרחק בין הדתות, לאור עיצובם של שני סוגים של אוניו-מיסטיקה בהתאם ללוגיקת הזהות של עמנואל לוינס: פרמנידית וטרנס-סובסטנציאלית.