מי באמת בסיכון? התרומה של חרדת מוות בהערכת סיכון אובדני ובדידות בקרב מזדקנים וזקנים במהלך משבר וירוס הקורונה

מטרת העבודה: הבידוד והסגר שהוטלו במהלך הגל הראשון במשבר וירוס הקורונה הגדילו את הסיכון של מזדקנים לחוות דיכאון, מחשבות או מעשים אובדניים. עם זאת, לא כל המבוגרים סובלים מאותן רמות מצוקה. מטרת המחקר היתה לזהות את אלו הנמצאים בסיכון גבוה יותר לדיכאון, בדידות נתפסת והתאבדות.

שיטות: נאספו והושוו דיווחים עצמיים על רמות דיכאון, בדידות, סיכון להתאבדות וחרדת מוות בקרב 277 משתתפים בשלוש קבוצות גיל, שגויסו באמצעות מדיה חברתית.

ממצאים: מזדקנים דיווחו על פחות תסמיני דיכאון ועל רמות מצוקה נמוכות יותר אך על עלייה בסיכון להתאבדות. חרדת המוות נמצאה כמנבאת דיכאון ואובדנות.

מסקנות: בעת משבר ותחת משאבים מוגבלים, ישנה חשיבות מכרעת לאבחון מדויק וזיהוי מהיר של קבוצות בסיכון. רמת חרדת המוות יכולה לשמש קריטריון חשוב להערכת אלו שבאמת נמצאים בסיכון לדיכאון ואובדנות, בקרב הקבוצה הלא-הומוגנית של מזדקנים וזקנים.