הקשר בין מצוקה רגשית לבין תפקוד גופני בקרב אנשים לאחר אוטם ראשון בשריר הלב המשתתפים בפעילות גופנית שיקומית: מחקר השוואתי בשתי נקודות זמן

מחקרים קודמים מצאו שלתוכניות שיקום הלב השפעות חיוביות על המשתקמים, מבחינה פיזית, נפשית וכלכלית. אולם, מחקרים מעטים בדקו את ההבדלים שבין זקנים לבין צעירים לאחר אוטם שריר הלב במידת השינוי בכושר הגופני והקשר של מידת השינוי למצוקה הנפשית.

מטרת המחקר הייתה לבדוק את השינויים בכושר הגופני ובמדדים של דיכאון וחרדה לאחר שלושה חודשי השתתפות בתכנית שיקומית בקרב זקנים וצעירים אשר עברו אוטם ראשון בשריר הלב. מטרה נוספת הייתה לבדוק את הקשרים בין כושר גופני בזמן 2 לבין דיכאון וחרדה בזמן 1 ובזמן 2.

100 משתתפים עברו אוטם ראשון בשריר הלב כשלושה חודשים לפני התחלת תוכנית שיקומית במכון למניעה ולשיקום הלב במרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות גיל, קבוצת הצעירים (עד גיל 65) וקבוצת הזקנים (מעל גיל 65). המשתתפים מילאו את שאלוני המחקר לפני תחילת התכנית ו-3 חודשים לאחר מכן. שאלוני המחקר כללו פרטים דמוגרפיים, שאלון פרטים רפואיים ותפקוד, שאלון להערכת חרדה ודיכאון. כן נאספו מדדי רמת כושר גופני באמצעות ציוני MET וכן מדדי דופק במנוחה בשיא המאמץ.

נמצאו רמות נמוכות של דיכאון וחרדה בקרב שתי הקבוצות, רמת הכושר הגופני בשתי הקבוצות הייתה בינונית. נצפה שיפור במדדי הכושר הגופני וירידה ברמת החרדה בין שתי נקודות הזמן בשתי הקבוצות. לא נמצאו הבדלים בין צעירים לזקנים במשתני המחקר, בשתי נקודות הזמן. בנוסף, מבחני רגרסיה מרובה הראו שירידה ברמת החרדה ניבאה שיפור בכושר הגופני.

הממצאים מצביעים שגם בגיל הזקנה יש יתרון לתוכנית השיקום, ועל כן חשוב לעודד את האוכלוסייה הזקנה להתחייב לתוכניות שיקום. הממצאים גם מדגישים את החשיבות של סיוע מקצועי בהפחתת רמות חרדה, כגורם המסייע לשיפור התפקוד הגופני ובריאות הפרט.