בני משפחה מטפלים – מאפיינים וצרכים בשגרה ובתקופת מגפת ה- COVID-19

רקע ומטרה: בני משפחה מטפלים מספקים את רוב הטיפול בזקנים ובאנשים עם מוגבלות. עם זאת, יותר מעשור לא היה מידע עדכני בנוגע להיקפם באוכלוסייה ולצרכיהם. מגפת הקורונה הציבה אתגר נוסף לבני המשפחה, עקב השינוי באספקת השירותים הפורמליים, יחד עם ההגבלות המחמירות שהטילה הממשלה. מטרת ההצגה היא לתאר את המאפיינים והצרכים של בני המשפחה בשגרה ובתקופת מגפת הקורונה.

שיטה: 1. ניתוח משני של הסקר החברתי של הלמ"ס שנערך בשנת 2019 שהתמקד בנושא 2. סקר פאנל בקרב 538 בני משפחה שטיפלו ביקירם בתקופת ההגבלות המחמירות בגל הראשון של מגפת ה- COVID-19.

ממצאים: 1,213,500 (21%) מבני 20+ בישראל זוהו כבני משפחה מטפלים בסקר החברתי. רובם (58%) מטפלים בקרוב מבוגר, 6% בבני זוג, 10% בילדים או נכדים ו- 25% בקרובים אחרים. שיעור המטפלים גבוה יותר בגילאי הביניים מאשר בקרב צעירים יותר או זקנים. 23% (כ- 300,000 איש) מטפלים יותר מ-10 שעות שבועיות. בתקופת ההגבלות המחמירות של מגפת הקורונה הצטרפו כ- 200,000 איש למעגל הטיפולי. הם דיווחו על הענקת סיוע רב יותר: בעיקר תמיכה רגשית וניהול הטיפול.

מהסקר החברתי עלה כי בני משפחה מטפלים לא דיווחו על תחושת בדידות או דכאון גבוהה יותר מאשר הלא מטפלים, אך כן על שיעורים גבוהים יותר של לחץ ודאגות המפריעות לישון, בעיקר בקרב בני זוג. 29% מהמטפלים דיווחו על עומס טיפולי. שיעור זה עלה ל- 60% בתקופת הקורונה. 74% דיווחו כי לא קיבלו הנחיות ברורות כיצד עליהם לנהוג בתקופת הקורונה.

מסקנות: בני משפחה מטפלים ממשיכים להיות חלק משמעותי ממערך הטיפול, ותפקידם הופך למשמעותי אף יותר בתקופת משבר. יש להמשיך ולפתח שירותים שיתנו מענה לצרכיהם המשתנים, תוך זיהוי אוכלוסיות בסיכון.