With Open Hands and a Generous Heart: Representations of National Otherness in Current Israeli Children’s Literature

**בהצעה למושב נשלח נושא אחר להרצאתי, נא התעלמו ממנו בבקשה והתייחסו לנושא זה.

מראשית התפתחותה, הקצתה ספרות הילדים הישראלית מקום לייצוגי האחר על רקע לאומי (פרלסון, 2000: 177). חרף זאת, אופי ייצוג האחר, על רקע זה, עבר שינויים מהותיים: לדוגמה, יצירות רבות לילדים בתקופה המוקדמת, משנות טרום קום המדינה ועד לשנות ה-70 המאוחרות יחסו לדמות האחר הערבי סטריאוטיפים שליליים (משיח, 2006: 296) כשל גורם מאיים על האוכלוסייה היהודית, המבקשת לשוב אל נחלת אבות (אל אסמר, 1986; כהן: 1985; פרלסון, 2000, משיח: 2006). לעומת זאת, במהלך שנות ה-80-90, החלה מסתמנת מגמה של הימנעות ממבעים ספרותיים הכוללים סטריאוטיפים שליליים ביחס לאחר הערבי בספרות הילדים הישראלית (הגר, 2005; שיכמנטר, 2016). לטענתי, מגמה זו התגברה ובאה לידי ביטוי מועצם בספרות הילדים העברית בת המאה ה-21, המבקשת להביא את הקוראים הצעירים להכרות עם הנרטיב של האחר הערבי, ואף עם סיפוריהם של פליטים, שאינם ערבים, ומייצגים אף הם אחרות על רקע לאומי. בכוונתי להציג סקירה ופרשנות של חמישה ספרי ילדים, שפורסמו בעשור האחרון, נכתבו על ידי סופרים יהודים ישראלים וכוללים ייצוגי ילדים `אחרים` ובהם: ילדים מן המגזר הערבי וילדי פליטים. ספרים אלה, המיועדים לכיתות היסוד, מהווים חלק מספרי הילדים הנכללים במחקרי ולטענתי , הם נרטיבים המבקשים להעביר מסרים של הכלת האחר וקבלתו ומנכיחים קולות שונים בפסיפס החברתי-ישראלי בן-זמננו. זאת, מתוך רצון לחולל שינוי במציאות החברתית הקיימת.

*הציטוט בכותרת התקציר הנו מתוך ספרה של תמר ורטה-זהבי: מולו וצגאי (2014). הספר הוא אחד מחמשת הספרים אשר ידונו בהרצאתי.