Sociopolitical Aspects in the Palm Tree of Deborah

יחסי הגומלין בין עשר הספירות והעיקרים המוסריים הקוראים לבני האדם להידמות לקונם מקבלים ב"תומר דבורה" משמעות סוציו-פוליטית החורגת הן מגבולות מערכת האלוהות והן מכללי ההתנהגות הרצויים ליחיד. מתוך התבוננות ברעיון הערבות ההדדית המאפיין את העולמות העליונים מנסה הרמ"ק להגדיר את החברה האנושית כמנגנון שמטרתו לדאוג לרווחתם של אלמנטים חלשים ולעודד חשיבה קולקטיבית. בפרק הרביעי, למשל, מנסח הרמ"ק הנחיות לשיקום עבריינים המביעים חרטה על פשעיהם ומדגיש את חשיבות האמונה ביכולתו של הרע לחזור לטוב, רעיון שהפך מאוחר יותר לאחד מעמודי התווך במשנתו של הרמח"ל. מה שמאפשר את המהלך הזה הוא האיפיון של חלק מהספירות כמתוקות ואחרות כמרירות. תפקידן של הספירות, איפוא, הוא לזהות את צרכיהן המיוחדים של הספירות השכנות ולהעניק להן תמיכה שוטפת. לפי שיטה זו, אם עולם העשיה משקף את השלבים הגבוהים יותר של סדר ההשתלשלות, הרי שהאלטרואיזם האלוהי מחייב מידה שווה של אלטרואיזם אנושי. במילים אחרות, שורשי העיקרון של השוואת הצורה ליוצרה, נוסחה שגורה בקבלה הסוציאליסטית של יהודה לייב אשלג ויהודה צבי ברנדוויין, נעוצים בקריאה תיאולוגית-חברתית של "תומר דבורה". קריאה ברוח זו מציע מרדכי שיינברגר, תלמידו המובהק של ברנדוויין, בפירוש "ויאמר משה" (2003). עיון בפירוש זה חושף את חשיבות הגותו של הרמ"ק בעולם המקובלים גם בעידן שאחרי האר"י.