ר` יהודה לייב הלוי אשלג (1954-1884) מפורסם הן בקרב לומדי הקבלה המסורתיים והן בקרב חוקרי הקבלה, כבעל חידושים מפליגים בתחום הפרשנות לכתביה הקנוניים של הקבלה, ספר הזוהר וכתבי האר"י. בספריו: פירוש `הסולם` לזוהר, `עץ החיים עם הפירושים פנים מאירות ופנים מסבירות`, והחיבור `תלמוד עשר הספירות` שכתב כפירוש לקבלת האר"י, מחדש הוא לא רק מושגים שאין למצוא בספרי הקבלה שנכתבו לפניו, אלא גם מהלך האצלה שלא נודע כמוהו.
אמנם, בתודעתו העצמית ראה עצמו הרב אשלג נאמן ביותר לקבלת האר"י, וכמי שחשף את כוונתו העמוקה. אך עד כה לא נעשה במחקר בירור בנוגע למקורות עליהם נסמך הרב אשלג בחידושיו המפליגים, ולא נעשתה השוואה בין הפירוש שכתב לסוגיות יסוד בקבלת האר"י ובין פירושים לסוגיות אלה שכתבו מקובלים אחרים שפעלו בדורו, כגון: ר` שלמה אלישוב `בעל הלשם`, חכם סלמן אליהו בעל פירוש `כרם שלמה` לספר עץ חיים, ור` יהודה פתיה בעל `בית לחם יהודה` על אותו ספר.
במסגרת ההרצאה ברצוני לעמוד על החידוש העקרוני הנמצא בפירושו של הרב אשלג לסוגיה אותה העמיד בראש שני חיבוריו הגדולים, ושעל-פי פירושו לה פירש את כל מהלך ההאצלה שתיאר האר"י: בקיעת אורו של `אדם קדמון`, הדמות העומדת בראש מהלך ההאצלה, החוצה דרך איברי פניו. בניגוד לעולה מדברי האר"י עצמו ומדברי שאר מפרשיו, פירש הרב אשלג סוגיה זו כמתארת את מהלך האצלתו של `אדם קדמון` עצמו ולא של האורות המקיפים אותו, תוך שהוא רואה באיברי פניו שמות קוד המציינים רק בחינות שונות של רצון הנברא לקבל שפע.
בנוסף, על-פי זיהויו של האר"י את איברי פניהם של פרצופי האצילות כמסכים המסננים את האור השופע מן הבורא אל הנבראים, פירש הרב אשלג את בקיעת האורות מ`אדם קדמון` על-פי דינמיקה של אור המכה במסך, שהוצב על-מנת למנוע מן הכלים לקבל את האור שהם מושכים. זאת עשה הרב אשלג על בסיס מאמר אחר לחלוטין המובא בכתבי האר"י, ושעליו בנה גם את מושגיו המחודשים בהם עשה שימוש לכל אורך ספריו. השוואה בין פירושו למאמרים אלה, לפירושים שכתבו להם המקובלים האחרים שהזכרתי, תמחיש בבירור את דרכו המחודשת של הרב אשלג הן בפירוש המושגים בהם השתמש האר"י עצמו, והן בתיאור מהלך ההאצלה שתיאר על-פי האר"י.