הדילמה בנוגע לגורלו של היישוב היהודי וסיכוייה המדיניים של הציונים העיקה על המערכת הפוליטית היישובית בשנים 1945-1939. שנות מלחמת העולם השנייה זימנו שורה של עימותים בין גורמים טכנוקרטיים בעלית הממסדית הציונית והלא ציונית ששאפו להשתתף יחד עם אישים בכירים במערכת הפוליטית (וייצמן, בן-גוריון, שרתוק וקפלן) בהגדרת נתיבי התפתחותו וסיכוייו של הפרויקט הציוני בתום המלחמה. בהרצאה ייבחנו כמה מהצמתים הללו שעניינם המתח שבין חקלאות לתעשייה, בין שמאל לימין בזירה הציבורית ובין הערכות מקצועיות מנוגדות לגבי `כושר הקליטה` הדמוגרפי בארץ ישראל. המחלוקות שרחשו בצמתים הנדונים נמצאו בזיקה ובחיכוך מתמשכים עם סדרי העדיפויות של הממשל המנדטורי ודבקותו המוצהרת במדיניות הספר הלבן. שלוש דמויות בולטות יימצאו במרכז דיוננו – ארתור רופין, אריה שנקר ודוד הורוביץ – שחתרו איש איש על פי תפיסת עולמו ודגשיו להתוות את "המחר" היישובי והציוני בדרך לעצמאות.