הרצאה זו עוסקת במאבקים שהתחוללו במחצית השנייה של שנות החמישים של המאה העשרים בין האקדמאים והפקידים הבכירים ובין שלטון מפא"י בסוגיית פערי השכר במגזר הציבורי, הממשלתי וההסתדרותי. סוגיה זו קשורה הדוקות לשינויים דרמטיים שהתרחשו בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. נוצרה אז חלוקה מעמדית ברורה בין שתי קבוצות: אנשי המעמד הבינוני, רובם ככולם אשכנזים ותיקים-יחסית ובהדרגה גם עולים ממוצא אשכנזי, לעומת ומעמד פרולטרי שהתרכזו בו עולים מארצות האסלאם. ענייננו אינו בניתוח כלכלי של יחסי עבודה לכשעצמם אלא בהתגבשות המעמדית-עדתית שנוצרה אז, בחפיפה המקוטבת בין מעמד למוצא וביחסים הפוליטיים שנבעו ממנה. המאבקים שיידונו כאן לא הסתכמו בתוספות שכר כאלה ואחרות של קבוצה מקצועית ואין לראות בהם מאבקים של ארגוני עובדים גרידא. נבקש להוכיח את ההנחה כי אלה היו מאבקים מעמדיים, פוליטיים ועדתיים-תרבותיים עיקשים וחריפים של הקבוצות האקדמיות-פרופסיונליות במעמד הבינוני, לשם הגדלת פערי השכר בינן ובין האחרים שבדרגות הנמוכות, כלומר בינן ובין הפקידות הנמוכה והפרולטריון המזרחי בעיקרו. לכן הם היו חלק חשוב במאבקי יסוד על דמות החברה הראויה ועל היחסים האתניים תוך כדי התהליך של בינוי אומה ומדינה, ואותם אנחנו מבקשים לבחון מבעד לפריזמה אמפירית מיוחדת. משמעותו הרחבה של מהלך זה היא כי אף על פי ששלטון מפא"י היה אשכנזי בעיקרו, טיפח את המעמד הבינוני האשכנזי ואף התקיימו זיקות ברורות ביניהם, בד בבד התקיים מרחק ביניהם ושלטון מפא"י פעל מתוך שיקולים, אינטרסים והעדפות ערכיות אשר הציבו אותו לא רק ביחסי שיתוף פעולה עם המעמד הבינוני האשכנזי, אלא גם בעימות עמו. על פי הנחה זו בדבר היחסים ביניהם, ההתגבשות המעמדית-עדתית והשסעים החופפים המעמדי-עדתי דאז לא הציבה את הממשלה שבראשות מפא"י בצדו של המעמד הבינוני בכל דבר ועניין.