Water Systems in Tzefat and its Environs above Ground and Underground during the Intermediate Islamic Period

העיר צפת ממוקמת בראש פסגה גבוהה באחד מרכסיו של הגליל העליון, מיקומה במקום כה גבוהה לא איפשר נביעתם של מעיינות רבים והמעיינות המועטים שקיימים בעיר דלים וספיקתם נמוכה במיוחד. המחסור במים בעיר שתחילתה כפריר ושיאה עיר בירה ואחת מארבע ערי הקודש, מוכר מקדמת דנא ומתואר לא מעט בחיבורים היסטוריים. מקורות המים האיתנים היו רחוקים ומעיינותיו של נחל עמוד זרמו בערוץ עמוק בתחתית ההר עליו מוקמה העיר והגישה אליהם הייתה תלולה וקשה. מקורות המים הזמינים ביותר היו בורות שנחצבו בחצרות הבתים או בתוך הבתים עצמם אליהם הובילו מרזבים מגגות הבתים שהזרימו מי גשמים לבורות שהיו מתמלאים בתנאי שגשם לא חסר. אך גם אלה לא הספיקו, ככל שהעיר התפתחה. נראה שלקראת גידולה של האוכלוסייה בעיר שאירעה בתקופת ימי הביניים, נדרשו שליטי העיר למפעלי מים ציבוריים כדי להבטיח את אספקת המים לעיר ממקורות נוספים למי הגשמים.

במסגרת מחקרם של חללים תת-קרקעיים בעיר צפת התגלו בעיר ומחוצה לה מספר מפעלי מים בהיקף מרשים המלמדים על עשייה שמאחוריה חייב היה לעמוד שלטון מרכזי: במעמקי אחד הבורות התגלתה נקבה ארוכה בנויה מאבני גזית, שחיברה מספר בורות והזרימה מים לכיוון מקווה האר"י. כמו כן התגלתה אמת מים מרשימה בטכנולוגיה שלה שחלקה חצוב בסלע שתוארכה בסיוע פרופ` עמוס פרומקין וד"ר מירה מתיוס לתקופה הממלוכית ונתיבה מלמד שהובילה מים ממעיינות ביריה למצודת צפת.

במסגרת ההרצאה אציג את מפעלי המים הנדונים.