קריאה בבראשית לד (פס` 24-1) ועמידה על מרכיבי הסכם הנישואין הנרקם בין חמור ושכם מחד גיסא ובין יעקב ובניו מאידך גיסא, שבמסגרתו תינתן דינה לשכם לאישה מראות דמיון משמעותי בין מרכיבי ההסכם המתגבש למרכיבי הסכמי נישואין בבליים מן האלף הראשון לפנה"ס. הזיקות המשפטיות בין שני סוגי הטקסטים – הסיפורי המקראי והמשפטי הבבלי – לא נדונו עד כה במחקר. בהרצאה המוצעת בזה אציג את הדמיונות הקיימים בין שני סוגי הטקסטים הללו ובמרכזם – צורת הדיאלוג בין הצדדים ונוסח הבקשה לנישואין; אלה נעדרים מעסקאות נישואין אחרות במקרא. בדמיונות אלה יש כדי להצביע על האפשרות שמחבר סיפור דינה הכיר את לשון התיעוד של הסכמי הנישואין הבבליים על מרכיביהם. יתר על כן השילוב המהדהד אל ההסכמים הבבליים מהטיפוס "הדיאלוגי" (“subjective style”), תומך באפשרות שלשונם חדרה גם אל החברה היהודית בת הזמן. לפיכך אבקש להציע לראות במאה השישית לפנה"ס – זמן שבו קהילת גולי בבל היהודים הייתה חלק מהתרבות הבבלית – או בתקופה הבתר גלותית את זמן חיבורו של פרק לד.
המחשבה הקושרת את זמן חיבור הסיפור לימי הגלות או לתקופה הבתר גלותית אינה חדשה והיא עלתה במחקר. מחשבה זו נסמכה על אפיונים סגנוניים, לשוניים ורעיוניים הקשורים בעברית המקראית המאוחרת, או בנושאים שעמדו על סדר היום של החברה היהודאית. בתזה שאבקש להציע יש כדי לחזק את המחשבה הזאת מן ההיבט המשפטי.