Theological Confrontation with the Holocaust in Israeli Art

"הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ. טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד..." (תהילים ס"ט, ב) ציטט מרדכי ארדון בטריפטיכון "מיסה דורה" לצד דימוי של יד האדם ויד האל הלכודות בסבך של חוטים. יחסים מורכבים אלה שבין האדם והאל בעקבות השואה יעמדו במרכז המחקר שאציג. בהרצאה אתמקד בעבודות של שמואל בק ומשה גרשוני. שניהם היו ילדים בזמן השואה אבל בק הוא ניצול שואה יליד וילנה, וגרשוני יליד הארץ. בק צייר בסגנון סוריאליסטי וגרשוני הוא צייר ואמן מיצב אקספרסיוניסט פוסט-מודרני.

ב-1977 בעבודה "עשן" צייר בק שתי ארובות מעלות עשן. המרקם האוורירי של העשן הוחלף במרקם של מצבות אבן, וממחיש את טיבו האמִיתי של עשן המשרפות. מתוך המצבות נבנים לוחות הברית השבורים, מוטיב שחוזר בעבודות של בק. בק תיאר את החיים היהודיים כמו אחרי שבירה גדולה. הוא ראה בנאציזם בחירה של האדם ברוע ורצונו לסלק מהמהלך ההיסטורי את נוכחות האל. בעבודותיו ניסה להמחיש את השבר שעברה האנושות באמצעות שברי לוחות הברית, ובטא מחאה אוניברסלית על הרס החוקים בשואה ותקווה לאיחוי השברים.

ב-1988 הציג גרשוני עבודות על כלי חרסינה בתערוכה `קרמיקה יהודית`. גרשוני אפיין את העבודות כ"פקפוקים תיאולוגיים" שעלו בו על מהות האלוקים וקיומו על רקע השואה. בעבודותיו ציטט פסוקים מטקסטים יהודיים ועימת אותם עם צלב הקרס ובכך העלה שאלות נוקבות על נוכחות האל אל מול הרוע. תפיסת הזהות שגרשוני הציג הכילה בתוכה שינוי מהותי שהשפיע על האמנות הישראלית: ביטוי של זהות יהודית-ישראלית ששורשיה לא בתכנים דתיים דווקא, אלא בתחושת הרדיפה והעמידה של העם היהודי בשואה ובמלחמות ישראל.

בשונה מגרשוני, אסיים בקבוצת עבודות של אמנים שציירו או פסלו דמויות סובלות בשואה המזוהות כיהודיות באמצעות אטריבוטים יהודים כמו ספר תורה ופמוטים, ואולי הם ממחישים את דברי הרב ישראל מאיר לאו "באוזניי מהדהדות הקריאות של האימהות שנדחסו לקרונות המשא, ואנחנו נשארנו על הרציף, והזעקות היו `זכור שאתה יהודי` [...] הן לא דיברו על נקמה, הן רצו להבטיח שאם תישארו בחיים תזכרו את הזהות היהודית שלכם ותפעלו לפיה."