Between "Old Yishuv" and "Ancient Yishuv": The History of the Sephardic Yishuv in Eretz Israel (1540-1840) – Semantics and Methodology

מאז העלייה הגדולה של מגורשי ספרד (1492), היישוב היהודי הספרדי בארץ ישראל היה דומיננטי ואף הנהיג את היישוב עד שנות השבעים של המאה הי"ט. לכל אורך תקופה זו היישוב היהודי הספרדי התאפיין בקוהרנטיות רעיונית וברציפות יישובית המבוססים על הרעיון המשיחי הנורמטיבי, שהוראתו חתירה לקוממיות ישראל הגשמית והרוחנית, לבלי הפרד. "היישוב הוותיק" הזה על גליו ותמורותיו סבל מעליות ומורדות בכמות אך לא באיכות, שכן מעולם לא חלה בו הדיכוטומיה שבין "ישן" ל"חדש" שאפיינה את היישוב האשכנזי במאה הי"ט. זו המעלה של היישוב היהודי הספרדי אך זו גם נקודת התורפה שבניתוח ההיסטורי-סוציולוגי של אותו יישוב, שכן השיוך המוטעה של היישוב הספרדי ל"יישוב הישן" האשכנזי הוביל להרבה שגיאות היסטוריות שבדימוי ובמציאות.

אמנם החוקרים יעקב ברנאי, ישראל ברטל, נתן שור, צבי אילן, יעקב הרוזן, מרדכי נאור ואחרים העירו הערות חשובות בנידון זה, אולם הן נותרו שוליות ומינוריות ועל כן יש להסיר את המשגה ההיסטוריוגרפי החמור הזה במתן מענה היסטוריוגרפי, מתודולוגי וסמנטי שיש בו דיוק אופטימלי. עקב כך, מקומו של היישוב היהודי הספרדי בתולדות היישוב בתקופה העות`מאנית, עשוי להידון במלוא שיעור קומתו.