Religious Women’s Organizations in the 1950’s and 1960’s as Forerunners of the Literary Revolution in Religious Feminism

מקובל לראות במהפכה האוריינית את הבסיס להתגבשות הפמיניזם הדתי בישראל בשנות השמונים והתשעים. בחברה היהודית-דתית הידע התורני-הלכתי מהווה מרכז כוח בהיותו המקור לארגון החיים הפרטיים והקהילתיים. שילובן של נשים במרחב זה היווה קטליזטור לשינויים במעמדן בהלכה ובחברה הדתית. עד כה ראה המחקר בהקמתן של המדרשות הראשונות לבנות בסוף שנות השבעים את ניצני השינוי בהנגשת הידע התורני וההלכתי עבור נשים. ארגוני הנשים הדתיות שפעלו החל משנות העשרים של המאה הקודמת, נתפסים כארגונים שמרניים שפעלו למען קידום האשה במרחב הציבורי על פי הגישה הליברלית. אולם מעיון בכתבי העת של ארגוני הנשים הדתיות ניתן להבחין בסימנים מובהקים לשינוי מודע ואקטיבי של התפיסה בנוגע לסוגיית לימוד התורה לנשים כבר בשנות החמישים והשישים. ארגון הפועלות הדתיות של הפועל המזרחי, נשי המזרחי ולבסוף התנועה המאוחדת: "אמונה- תנועת האישה הדתית לאומית" קיימו פורומים שונים ללימוד תורה לנשים, מרחב שממנו הודרו עד כה. אמנם היו בלימוד זה מרכיבים שמרניים יותר ממרכיבי הלימוד המזוהה עם המהפכה האויינית בשנות השמונים, אך ניתן לזהות תפיסות חדשניות בקרב יוזמות מסגרות הלימוד והמשתתפות בהן. ניתוח מגמות אלה, שבאו לידי ביטוי בתוכניות שהופעלו על ידי ארגוני הנשים מניח יסוד להגדרתן כמבשרות המפהכה האוריינית בפמיניזם הדתי בישראל בשלב מוקדם יותר מכפי שהיה ידוע עד כה.