The Image of the “Yiddishe Mame” as a Basis for Religious/ Traditional Feminism

לעיתים נתפסת האם היהודיה של המאה התשע-עשרה, כאשה מוחלשת וכנועה. ממחקרי עולה, כי לאשה היהודיה היה כח רב בתוך ביתה, ולעיתים אף מחוצה לו. הנשים היהודיות בתקופה זו עבדו בשגרה גם מחוץ לבית, בעיקר במסחר, והיו נושאות ונותנות עם נשים וגברים, יהודים ולא יהודים. כמו כן, היה מקובל שאם המשפחה היא האחראית על הכספים של משק הבית, והיא ניהלה את הכספים על פי שיקול דעתה.

בתוך הבית, היתה האם השליטה הבלתי מעורערת כמעט בכל התחומים. היא קיבלה את ההחלטות הקשורות לניהול הבית הן בצד הטכני והן בצד החינוכי. בנוסף לדאגתה לתחזוקת הבית השוטפת, היתה האם אחראית על אספקטים רבים בחינוך הילדים. האם דאגה למשמעת בבית, והיתה זו שחינכה לקיום המצוות המעשיות היום יומיות, לנימוסים ולדרך ארץ. האם שלחה את בנה לחדר בכל בוקר, והשגיחה שהוא יגיע לתפילות בבית הכנסת גם כשהאב נעדר מהבית. כמו כן, היה לאם תפקיד חינוכי דתי-רוחני ייחודי לה בחינוך הבנים והבנות, והיא הוותה דמות דומיננטית ומשמעותית עבורם.

חרף השכלתה הנמוכה של האם בלימודים יהודיים, ולמרות הפער הגדול בין ההשכלה שלה לזו של בעלה, ילדים שגדלו בבתים אלה, ראו אם נוכחת, חזקה ודומיננטית.

ניתן לומר כי הפמיניזם הדתי-מסורתני, לא היווה חידוש גדול לנשים וגברים שגדלו בבתים הללו. מי שגדל בבית בו האם קיבלה החלטות, ניהלה את הבית, והיתה בעלת תפקיד משמעותי בחינוך הילדים, וודאי לא הופתע מפעילות ואקטיביזם נשי. נשים דעתניות, יזמיות, וחזקות היו נתון שגרתי בבית היהודי במזרח אירופה במאה התשע-עשרה.

הפמיניזם הדתי-מסורתני, איפשר לנשים להעביר את כוחן מהבית גם למרחב הציבורי, ולהרחיב את השפעתן הרבה מחוג המשפחה לציבור גדול יותר.