The Relationship between the Mishnah and Tosefta in Light of a Discourse Unit: The Halakhic “Give-and-Take” Conversation as a Case Study

שאלת היחס בין המשנה לתוספתא העסיקה במשך דורות את חכמי ישראל ואת חוקרי הספרות התלמודית.

לפי ברודי (תשע"ה), במחקר התלמודי הדגישו תחילה יותר את התלות של התוספתא במשנה, ואילו בעשורים האחרונים מדגישים יותר את השימור של חומרים קדומים בתוספתא. רוב חוקרי התלמוד שעסקו בנושא זה בדקו טקסטים מקבילים בשני החיבורים. פרידמן (תשע"ג) טוען בעקבות בדיקה של מקבילות רבות, כי המקבילה שבמשנה עובּדה וסוגננה מחדש מתוך המקבילה שבתוספתא, השומרת צורה קדומה של ההלכה.

במחקר הלשוני הועלו הבדלים לשוניים בין החיבורים, למשל במחקריהם של נתן (תשמ"ד) ושל ברוורמן (תשמ"ה, תשנ"ג ותשנ"ה). בשנים האחרונות נערכו גם מחקרים על מבנים ועל יחידות שיח במשנה ובתוספתא, כמו מחקריה של טובול-כהנא על תבניות הטטרלמה והטרילמה (תשע"א) ועל האמרות המספריות (2019).

בהרצאה זו יוצג מחקר שבדק את ההקבלה בין המשנה לתוספתא ביחידת שיח אחת – שיחת המשא ומתן ההלכתי.

תחילה תתואר מידת ההקבלה הכללית הנמוכה שנמצאה בשיחות המשא ומתן ההלכתי במשנה ובתוספתא: רק לחלק קטן מן השיחות בתוספתא (14%) יש קטע מקביל במשנה שבו שיחה; ומבין השיחות המקבילות בשני החיבורים, רק בשיחה אחת יש כמעט זהות בין המקבילות, במחצית מן השיחות יש דמיון חלקי, ויתר השיחות המקבילות שונות זו מזו בתוכנן.

בהמשך ההרצאה יובאו ממצאים שעלו מן ההשוואה המבנית והלשונית בין השיחות המקבילות. ההשוואה המבנית הראתה כי רוב השיחות בתוספתא (62.5%) הן בעלות מבנה ארוך יותר ממקבילותיהן במשנה (מבחינת מספר חילופי דברים ושלמותם). ההשוואה הלשונית העלתה הבדלים לשוניים בין השיחות המקבילות: 1) מיליות קישור ומיליות שאלה המופיעות במשנה אך נעדרות מן המקבילות בתוספתא, 2) צורה חסרת גוף או סתמית במשנה לעומת צורה בגוף ראשון בתוספתא, 3) לשון מדויקת ומפורטת יותר בתוספתא לעומת המקבילה במשנה. הבדלים אלה משקפים לשון ערוכה פחות וקדומה יותר בתוספתא לעומת לשון ערוכה ומאוחרת יותר במשנה.

בהמשך המחקר אפשר יהיה להשוות את הממצאים הללו, שעלו מן ההשוואה בין המשנה לתוספתא ביחידת השיח של שיחת המשא ומתן ההלכתי, לממצאים שיעלו מבדיקה של יחידות שיח נוספות בשני החיבורים. מחקרים לשוניים על מבנים לשוניים ועל יחידות שיח נוספות בשני החיבורים עשויים לקדם את המחקר של לשון חכמים בכלל וכן לתרום לדיון בשאלת היחס בין המשנה לתוספתא בפרט.