בחמישה עשר במאי 1919 נהרג בהתרסקות מטוס, אהרון אהרנסון, אחד המנהיגים החשובים, הבולטים, והידועים ביותר של היישוב היהודי בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים.
אהרנסון, שגילה את אם החיטה בשנת 1906 היה בוטנאי, אגרונום וגאולוג, איש המדע היהודי הראשון בארץ ישראל וראש מחתרת הריגול ניל"י.
לאהרנסון היה ויכוח נוקב וחילוקי דעות מרים עם פועלי העלייה השנייה, על אופי ודרך ההתיישבות היהודית בארץ ישראל , בעיקר בנוגע לעבודת ערבים במשק החקלאי היהודי. הפועלים היהודים ראו באהרנסון אויב מר במאבקם על עבודה עברית.
בהרצאתי אתמקד בהיבט פחות ידוע אודותיו, והוא דימויו של אהרנסון בכתיבתן של שתי נשים. רחל ינאית בן צבי וג`סי סמפטר.
בגנזך המדינה מצאתי מאמר של רחל ינאית בן צבי, בו הסבירה אחת המנהיגות הבולטות ביותר של מחנה הפועלים, אגרונומית בעצמה, את בחירתה, שעוררה התנגדות חריפה בקרב חבריה במרכז מפלגת "פועלי ציון", וב"השומר", לעבוד במחיצתו של אהרנסון בחוות הניסיונות שלו בעתלית, לשם פנתה על מנת לרכוש הכשרה מעשית לאחר לימודיה האקדמיים בצרפת. חבריה ראו במהלכה זה בגידה והחלשת מאבקם למען עבודה עברית. ינאית מתארת את התרשמותה מאהרנסון וגם מעלה חרטה מסוימת על שמחנה הפועלים לא הצליח לשתף עם אהרנסון פעולה.
בניגוד גמור למחנה הפועלים, יהודים אמריקאים העריצו את אהרנסון וראו בו את העברי החדש האידיאלי. עם מותו הטראגי הוציא כתב העת הציוני "מכביאן", שבועיים בלבד לאחר מותו, חוברת זיכרון מרשימה ובה התפרסם גם שיר הספד לאהרנסון שכתבה המשוררת והוגת הדעות ג`סי סמפפטר.