Shabbat According to Their Halakhah: Rituals and Secular Observance Amongst Jewish Israelis on the Weekend

במסגרת הקונגרס העולמי השמונה עשר למדעי היהדות, ארצה לטעון כי לחילונים בישראל ישנו קושי להביע חילוניות ישראלית אידיאולוגית ולהתנתק מחבלי המסורת הדתית במסגרת חלון הזמן של סוף השבוע.

ברמה הפורמלית, השבת היא יום המנוחה הרשמי עבור יהודים בישראל וקשה להפריז בחשיבותה בדת היהודית ובתרבותה. בעוד שקבוצות יהודיות דתיות מקבלות על עצמן דפוסי פעולה הנגזרים מן ההלכה היהודית, לאלו המגדירים את עצמם חילונים מקום למתן פרשנות אישית ביחס לתכנים ופרקטיקות שימלאו את זמן סוף השבוע שלהם. עם זאת, למרות מרחב הפרשנות, מחקרי מלמד כי יהודים רבים המגדירים עצמם חילונים בכל זאת בוחרים בתכנים דומים הן לחילונים אחרים והן לדתיים בכדי למלא את השבת ואת סוף השבוע. זאת, תוך יצירת טקסים קבועים שמשותפים להם, והתווית משמעויות גלוקליות לחילון וחילוניות יהודיים בישראל.

ראיונות עומק שערכתי עם 66 צעירים דתיים, מסורתיים, חילונים וחרדים בישראל מעלים שכפי שמשפחות דתיות נוהגות לערוך קידוש בערב שבת ולאכול ארוחה חגיגית גם למחרת, משפחות חילוניות רבות עורכות ארוחה משותפת דומה במסגרת סוף השבוע שלהן. ארוחות אלו עשויות להתבשל במהלך השבת, בניגוד לציווי ההלכתי או להתרחש בצהרי שישי, למשל ב- "טקס אכילת חומוס". כמו כן, בדומה לאופן שבו דתיים משתדלים לשמור על הציווי "לשבות מכל מלאכה", גם חילונים מספרים על השתדלות לשמור על זמן שיוקדש למנוחה ולקריאה בלבד. פולחן המנוחה החילוני בסוף השבוע מחדד אף יותר את הקושי להתנתק מחבלי הזהות וההלכות הדתיות, ומלמד על קשרים מורכבים בין המרחב הפרטי והציבורי.

פרקטיקות פולחניות משותפות אלו מאפשרות לראות כיצד גם חילונים מבקשים לייצר הבחנה בין קודש לחול, בהתאם לעולם המושגים הדורקמיהני, ועל ידי כך למעשה שומרים גם הם, בדרכם, על אופייה הייחודי של השבת ועל תחושת ההתעלות והקדושה שעשויים לאפיין אותה. במידה רבה, תהליכים אלו מלמדים כיצד בניגוד לפחד של קבוצות יהודיות דתיות בישראל מאובדן ערך השבת בעקבות תהליכי חילון - הרי שבפועל גם חילונים משמרים אותה בדרכם ובאמצעות טקסים אלטרנטיביים שהם מקיימים במסגרתה.