The Development of the Concept of the Hesgger as a Unique Learning Institution in Safed in the Sixteenth and Early Seventeenth Centuries

במהלך המאה ה-16 רווחו מאוד הזיקות התרבותיות בין קיבוצים יהודיים ברחבי העולם, במיוחד על רקע גירוש ספרד. תנועת לומדים וחכמים בין הארצות השונות הביאה להשפעות הדדיות ולמזיגה בין מסורות שהזינו עצמן זו מזו. קביעה זו נכונה לגבי האימפריה העות`מאנית בכלל, ובפרט לגבי צפת שהייתה למרכז רוחני חשוב של מהגרים במחצית השנייה של המאה ה-16 ובראשית המאה ה-17. בתקופה זו ידעה את צפת את הפריחה הגדולה בתולדותיה. בעשרות בתי המדרש שקמו בה עסקו בלימוד ענפים תורניים שונים וחכמיה עסקו בכתיבה וביצירה תורנית.

בין המסגרות הלימודיות בצפת באותה תקופה היה ההסגר. זהו מושג חריג וייחודי, שלמעשה `הומצא` בצפת ונזכר בה לראשונה בשנת של"ב (1572), וכנראה שיוחס בתחילה להוויה הלימודית הייחודית והאיזוטרית של האר"י וגוריו בלבד. אלא שבתוך שנים לא רבות נפוץ המושג הזה, עד שכעבור עשרים שנה בלבד, בשנת שנ"ב, כבר היה מי שהעיד על "הסגר עצום ורב". עיון במסגרות הלימוד שהוגדרו כ`הסגר` מגלה שהמושג התפתח במהירות והפך לשם נרדף לישיבה ברמת לימוד גבוהה, עד שבראשית המאה ה-17 כבר החליף במקרים מסוימים את עצם המושג `ישיבה`.

בהגדרת מהות ה`הסגר` בצפת כבר התלבטו חוקרים מעטים. מרדכי ברויאר הגדיר כך: "חבורה המאורגנת היטב על פי כללים נוקשים להתנהגות הדתית ולסדרי הלימודים". אלחנן ריינר סקר מקורות אחדים, וטען כי המונח `הסגר` בצפת בתקופה הנדונה, "הוא בדרך כלל שם נרדף לבית מדרש". אבל נראה כי רק חלק מן המקורות נבחנו על ידם, וגם מאלה שנבחנו ניתן להגיע למסקנה מדויקת יותר. בהרצאה זו נסקור את הידוע לנו על ראשיתו של המושג `הסגר` ועל התפתחותו המהירה. ננתח את אופי המסגרת ואת מאפייני הלומדים ובמלמדים בה, ונעמוד על מקומו ההיסטורי המיוחד של ההסגר בעולם הרוח בצפת בתקופת הזוהר שלה.