בשנים 1990-1979 ניסו כ-20,000-18,000 מיהודי אתיופיה לעלות לישראל דרך סודן, חלקם פעלו באופן ספונטני וחלקם לפי אות משליחי "המוסד". ההסתננות מאתיופיה לסודן והמסע בתוך סודן היו כרוכים בסכנות רבות. בסודן שוכנו יהודים אלה בדרך כלל במחנות הפליטים אמרקובה, גדריף וטואבה בתנאים קשים ביותר. מכאן הם נשלחו לישראל בטיסות מסחריות מחרטום דרך אירופה, או בטיסות של חיל האוויר ממדברית סודן, או בספינות חיל הים מחופי סודן. בסך הכול עלו בתקופה זו כ-16,000 איש (למעלה מ-6,000 מהם ב"מבצע משה"). אולם בין 2,000 ל-4,000 מתו בדרך מסיבות שונות ומשונות.
בשנת 2007 הוקמה בהר הרצל אנדרטה מרשימה לזכר הנספים בדרך. ב-2011 החליטה ממשלת ישראל לרשום את שמות הנספים באנדרטה. כדי לבצע זאת הוקם מנגנון שגבה עדויות על הנספים מאלה שהצליחו להגיע לישראל. אלה דפי העד של יהודי אתיופיה. בשנים 2015-2012 נגבו כ-1,800 עדויות, חלקן כפולות. הודות לכך נחקקו באנדרטה שמות של כ-1,500 נספים.
דפי העד הופקדו בארכיון המדינה. בסוף 2020-תחילת 2021 חשפה מחלקת תיעוד והנצחה (שאני עומד בראשה) את העדויות, רשמה אותן ופרסמה אותן באתר האינטרנט של ארכיון המדינה.
העדים הביאו בחלק מהעדויות פרטים משמעותיים על חיי היהודים באתיופיה, אחר כך הם סיפרו את תולדות המסע, המשיכו במות יקיריהם ולעתים סיפרו על ראשית הקליטה בישראל. אלה מסמכים בעלי חשיבות רבה להבנת הקהילה היהודית באתיופיה.
בהרצאה אתמקד בהסברים שנתנו העדים למות יקיריהם. אוסיף כאן שההסברים הנפוצים היו מוות ברעב, מוות במחלה ומוות מזריקות שהיו אמורות לתת טיפול רפואי - אך רבים מיהודי אתיופיה שעלו ארצה העידו עליהן כגורם למוות.