במדרשי ההלכה, במיוחד בענף המיוחס לבית מדרשו של רבי עקיבא, משולבות בדרכים שונות מאות מובאות מן המשנה והתוספתא. תופעה זו עוררה עניין מחקרי רב, עוד מראשית דרכו של המחקר. הבנת טיב השילוב ואופיו מכילה בקרבה מענה על כמה שאלות יסוד אודות מטרת מדרשי ההלכה, דרכי עריכתם, התקבלותה וסמכותה של משנת רבי ועוד. בהרצאה המוצעת בכוונתי להתמקד בספרא – בכיר מדרשי ההלכה מבית מדרשו של רבי עקיבא, לחזור לשאלות יסוד אלו ולהציע כיוון מחקרי שונה מכפי שהוצע עד עתה. כיוון שכמעט ולא זכה לתשומת לב מחקרית, כל שכן שיטתית, אך יש בו בכדי לספק תשובות חדשות ואפיקי מחקר חדשים. בעזרתו, ברצוני לבאר כמה דרשות סתומות, שבהבנתן התקשו במהלך הדורות חכמים מאוחרים, פרשני הספרא וחוקרים. בנוסף לדיון הנקודתי, אציג ניתוחים רוחביים לספרא כולו, כחיבור שלם. באופן זה אבקש לשחזר את דרכי העיבוד והעריכה של הספרא, לדון במשמעות הפרשנית העולה מציטוט ושילוב המשנה והתוספתא במדרש ולחשוף רבדים סמויים ומסורות פרשניות אבודות, שנדחקו ונדחו מסיבות שונות. בכוונתי לטעון כי ההשוואה בין רבדים אלו לספרא כפי שהוא לפנינו מלמדת על שינויי עומק בתהליך הפרשני בעולמם של חכמים שאת מניעיו והשלכותיו האפשריות אציע בסוף דבריי.