ר` יעקב צבי (רי"צ) מקלנבורג, בעל פירוש `הכתב והקבלה`, הצהיר בהקדמה למהדורה הראשונה של פירושו, שיְלַמד זכות על האבות בכל עניין. מגמה זו היא חלק ממשנתו הפרשנית, שכוללת גם הוכחה שאין מקרא חסר, ודוחה ביטויים מגשימים של האל בסיפור המקראי. בפרקים ההלכתיים הרי"צ מוכיח, כשם פירושו, שההלכה נמצאת כבר בפשט הכתובים. שיטתו תואמת את גישתו הפולמוסית הפנים־יהודית בראשית המאה התשע־עשרה.
ואומנם, הפרשן מלמד זכות על האבות באופן נרחב ביותר, גם במקומות שבהם לא נראה שיש בעיה מיוחדת. אחת מדרכי לימוד הזכות היא להסביר מדוע הצד השני (אם ישנו) טועה או מתנהג שלא כשורה. פרשיות יוסף ואחיו מְזַמנות עבור הרי"צ מקלנבורג אתגר, שכן לימוד זכות על יוסף יגרום להשחרת האחים, ולהפך. הפרשן מנסה לאחוז את החבל בשני קצותיו: במקומות מסוימים הוא מלמד זכות על יוסף, ובמקומות אחרים הוא מלמד זכות על האחים.
התוצאה מאולצת, לעיתים אף גובלת באבסורד, כפי שמודגם בפירוש זה: "הנה בדרך השבח במאמר זה, נבאר מילת `ונהרגהו` הגורם והסיבה אל ההריגה והמיתה" (בראשית לז, כ), כלומר - השבח לאחים הוא שרק רצו לגרום למותו של יוסף בעקיפין ולא להרגו בעצמם. בהרצאה אביא דוגמאות לתופעה ואאפיין אותה.