A Historical Perspective on Bereavement in the Jewish Yishuv
משמעות השכול בחברה הישראלית הייתה ועודנה עמוקה ובעלת השפעה אדירה על היישוב בארץ כמעט מראשיתו, ועד היום. בכל לאום ניתן מקום של כבוד לנופלי האומה, אך בחברה הישראלית מקומם של הנופלים בולט באופן יוצא דופן. המושב יעסוק בארבעה היבטים של השכול: ימי המרד הערבי כנקודת ציון בה הפכו לוויות לאירוע פוליטי; העשור הראשון למדינה כמעצב את תרבות הזיכרון בה; הנחלת הזיכרון במערכת החינוך והופעת השכול בחברה האורתודוקסית. ההרצאה הראשונה תעסוק בשכול כמוקד הוויכוח הפוליטי בימי המרד הערבי. לאורך אותן שנים (1939-1936) מנה היישוב מעל 500 חללים, ובהתאם לכך העיסוק בשכול הלך וגבר. לוויות חללים הפכו להיות המפגן הציוני הבולט ביישוב, שבו נטלה ההנהגה חלק נכבד. עם זאת הפכו הלוויות למוקד בוויכוח הסוער- הבלגה או תגובה. ערש קיומה של מדינת ישראל עטור מוות ושכול, כפי הצפוי ממדינה אשר לידתה במלחמה ואף שנות ילדותה זרועים מעשי טרור ומלחמות. בהרצאה השנייה נדון בשאלת התמודדותה של המדינה הצעירה עם אובדן רבים מבניה בפרק זמן כה קצר, ונברר האם היחס למוות ושכול השתנה עם התמסדותו של הבית היהודי בארץ ישראל והפיכתו למדינה. בית ספר נתפס כזירה מרכזית לפעילות של החברה האזרחית המנסה לקדם זהויות חברתיות ותפיסות אזרחיות. המאבק בו על הזיכרון הוא חי מעשי ויום יומי. ההרצאה השלישית תתמקד בתיאורי השכול כפי שהם מופיעים בספרי ההיסטוריה, בטקסים הבית סיפריים ובתכנים הלימודים העוסקים בשכול, ובחומרים הפדגוגים המועברים בתוכניות שונות בבתי הספר. להשלמת התמונה כולה תתייחס ההרצאה הרביעית לחברה הדתית, שומרת המסורת היהודית מימי קדם. במושב זה נבחן כיצד התייחסו בחברה היהודית האורתודוכסית לשכול הלאומי במאה ה-21 ואילו פעולות נעשו על מנת להתמודד עם נושא כאוב זה. במושב זה נתמקד בשנות הקמת המדינה וביחס הייחודי של חברה זו לשכול הלאומי.