The Search for Jewish Identity through the Representation of Biblical Subjects in Israeli Art during the First Forty Years of the State (1948–1989)

נושאים מקראיים הופיעו באמנות הישראלית מראשיתה. מגוון הנושאים ומבחר האמנים שעסקו בנושאים אלו העלו שאלות על מקומו ומשמעותו של הנושא המקראי באמנות הישראלית בארבעים השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל. בחברה הישראלית המתהווה בחרו האמנים הישראלים לתאר דמויות מקראיות ואירועים מקראיים שסימלו את הרעיונות והערכים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים של תקופתם. לאחר העיסוק בפרקים ההיסטוריים של הקמת המדינה, השואה, העלייה והמלחמות, החלו האמנים להתמודד עם סוגית הגדרת זהותו של הישראלי. אחד הנושאים האישיים בו עסקו האמנים הישראליים היה חיפוש הזהות היהודית של הישראלי החילוני.

בהרצאה זו אעסוק בשאלה: האם הנושאים המקראיים באמנות הישראלית מבטאים את החיפוש והגיבוש של זהותו היהודית החדשה של הישראלי החילוני במדינת ישראל?

כדי לענות על שאלה זו בחנתי יצירות של אמנים ישראלים שעסקו בנושאים ובדמויות מקראיות החל מהקמת המדינה בשנת 1948 ועד לסוף שנות השמונים של המאה העשרים, תקופה של כארבעים שנים הכוללת את המלחמות הגדולות ממלחמת תש"ח ועד למלחמת לבנון הראשונה. בחרתי אמנים שהנושאים המקראיים היוו חלק מהותי מיצירתם ולא באמנים הישראלים הרבים שתיארו נושאים מקראיים בודדים. בהרצאה זו אעסוק ביצירותיהם של שתי קבוצות אמנים, בקבוצה הראשונה אמני הדור הראשון שעלו לארץ, בחלקם כבר כאמנים מעוצבים והם: יעקב שטיינהרט, שמואל בונה ואריה ארוך ולהשוואה אבחן אמן אחד מהקבוצה השניה של הדור השני של אמני ישראל אמנים שנולדו בישראל ואותם ייצג אמן צבר שהחל לעסוק בנושאים המקראיים בשנות השבעים של המאה העשרים והוא מיכאל סגן-כהן.

העיסוק של אמנים אלה בנושא הזהות נעשה באמצעות יצירותיהם שתיארו את דמויות הנביאים: ירמיהו, אליהו, משה ויונה, משום שהם ראו בנביאים דמויות מוסריות המייצגות את הפן היהודי בזהותם הישראלית החדשה. עיקר הדגש ביצירות הושם על המסר של תוכחה למנהיגות ומוסר לעם בדברי הנביאים. האמנים בחרו לתאר גם אירועים מקראיים כמו ברית אברהם, להם העניקו פרשנות אישית חדשה ברוח תקופתם ובחיפושם אחר זהותם היהודית החדשה.