Funerals at the Center of the Political Debate: The Days of the Arab Revolt

לאורך שנות המרד הערבי (1936-1939), נמנו מקרב היישוב 520 הרוגים. ביחס לגודל היישוב, שמנה בסיום התקופה 460,000 נפש, מדובר באחוז הנופלים הגבוה במלחמות ישראל, פרט למלחמת העצמאות. בהתאמה לכך, העיסוק בשכול הלך וגבר: בבית הקברות בתל אביב הפכו קברי נרצחים לפנתאון לאומי, ולוויות הפכו לאירוע המוני ובעצם למפגן הציוני הבולט ביותר. בעת לוויות לעיתים אף נסגרו חנויות והופסקה התחבורה הציבורית. מנהיגי היישוב לקחו חלק נכבד בהספד הנרצחים, עיתונות היישוב נתנה לנושא משקל רב ונוצרו עוד ועוד מנהגי אבל, שסוקרו בעיתונות בפירוט.

הנהנת היישוב הובילה שיח אנטי קורבני כלפי החללים והנחילה לציבור מנהגי אבל שכללו טקסיות, כבוד ואמירה כי יש טעם. מותם של חללים לא הוצג כטרגדיה, אלא כגורל בלתי נמנע. המונח `גורל` הופיע בעיתונים ובהספדים לעיתים קרובות, לדוגמא אחרי רצח משפחה שלמה, סיכם עיתון `דבר`: "רצה הגורל שאתם... תהיו קרבנות קריית חרושת בדרך ההשתרשות שלה". זו אינה טרגדיה, כך רצה הגורל. ניכר כי נעשה ניסיון לערוך טריוויאליזציה לקרבנות, להמעיט מן הרגישות לחללים.

ניכר בעיתונות כי בשלב מסוים, לוויות הפכו למוקד הוויכוח הפוליטי הבוער בשנות המרד- הבלגה או תגובה. הרוויזיוניסטים, מתנגדי ההבלגה, טענו כי לוויות ענק נועדו להסיח את דעת הציבור ולמנוע ממנו להגיב על מעשי טרור, וכן להסתיר את אוזלת ידו של היישוב במניעתם. לדוגמא בעיתון `הירדן` הרוויזיוניסטי הועלתה תהייה: "כיצד אפשר ללוות בדרכם האחרונה את החללים הללו שהם חרפה לנו?... יהודי תל אביב, לשם מה תלכו למחזות אבל אלה?... מה בצע במליצות הנבובות, שנשנות עד לגועל נפש?" הכותב תהה מדוע להביט בגאווה על חללים, במקום להתבייש שהיישוב לא הגן עליהם. במקום אחר באותו עיתון נאמר בלגלוג על מנהיגי היישוב: "המוסדות הלאומיים שלנו כבר מזמן נהפכו לחברה קדישה מושלמת". הדברים נאמרו בביקורת על שמנהיגים הפכו קברנים, במקום להנהיג, ועיסוקם בשכול הפך מוגזם.

עוד הופנתה ביקורת לעבר הטקסיות שנוצרה, שכללה תהלוכות, הנחת זרים, יריות כבוד וכאמור הספדים מלאי פאתוס. ב`הירדן` התלונן מישהו שאין עוד רגש אמתי, הכל הפך קלישאה: "גדול הכאב. יש בך רצון להביע את זעמך וצערך במילים צורבות וכואבות, אך לא תצליח בזה, כי דברים אלה כבר נאמרו על ידי פייטן גדול".

כך ניצבו החללים, לראשונה ביישוב, במוקד הוויכוח הפוליטי.