The Odessa Sage: Moshe Leib Lilienblum and Odessa

"אודסע אודסע, אחריך אני מסֵ!" (שבא 2002),[1] מכריז שלום עליכם. מנדלה מוכר ספרים מכנה אותה "שיחור" על שום הים השחור המונח לרגליה וב"חטאת נעורים" למשה לייב ליליינבלום היא מופיעה בכינוי "העיר הגדולה".[2] אודסה כיכבה אצל מנדלה מוכר ספרים "הקבצנים", שלום עליכם "עסקני הבורסה", יצחק באבל "הגנבים" וזאב ז`בוטינסקי "אודסה שלי". היהודים נתנו לה את הכינוי "אמא אודסה" (אוסישקין תשמ"ד). ליליינבלום תלה בה תקוות וקיווה כי המעבר יביא גאולה לנפשו המיוסרת: "עסק נסיעתי כמעט נגמר בעיר הגדולה, ואני מאושר! הן בעיר הרוכלת קרוב ישעי! שנות-מספר יעופו, ואני אבוא אל האוניברזיטט, ועוד ארבע שנים – והייתי לאיש חכם-לב ורב-מדע. מה נעימה התקוה! [...]" (בריימן תש"ל, 207).

משה לייב ליליינבלום מנהיג חובבי ציון, עומד מאחורי הפיכת סביבתה של אודסה למרכז של שיח תרבותי יהודי, לאומי וחילוני. כמעט כל אדם שרצה לעלות לארץ־ישראל עבר דרכו.[3] חרף מרכזיותו בעיצוב השיח הלאומי־חילוני עולה מכתביו כי הוא התעלם מהווייתה האנושית של העיר, ממגוון נופיה ומאדריכלותה. הוא פוסח על המבט האורבני ואינו מעבד את המרחב ואת אופני ייצוגה של העיר הגדולה.[4]

הפעולה אשר פעלה העיר אדעססא על לבבי פנימה נוראה מאד! איש העיון אנכי, וחיי אנשי המעשה לא ראיתי מעודי [...]; עתה הנני יושב על טבור עולם [...] בין האור והחושך אין פה כל מלחמה, כי משתמשים הם בערבוביא, [...] בודד אנכי במועדי, ודבר אין לי עם איש [...] במבט בוז נורא מאד הנני מביט עלי, בראותי אלפי אנשים חיים [...] ואנכי איש מת, גבר לא יצלח הולך כצל בתוכם! (ל` מ` ליליינבלום תרפ"ז, 4).

זיפרשטיין (Zipperstein 1983) מציין כי היהודים בתקופתו של ליליינבלום גילו חוסר עניין במרחב העירוני ובחוויה האורבנית. הם התעניינו בעיקר במרחב האנושי והאינטלקטואלי.

בהרצאה זו אבקש לבחון עד כמה ליליינבלום מייצג את השיח התרבותי, הלאומי והיהודי שצמח בסביבה תוססת ונעדר את הממד האורבני ואת הריתמוס המסחרר של אודסה.

[1] מת.
[2]מנדלה מוכר ספרים (1917-1837) 1957, בימים ההם, הוצאת דביר, (מ` ל` ליליינבלום תש"ל).
[3]יוסף חיים ברנר עלה ארצה דרך טריאֵסט לשם הגיע מווינה בשנת 1909. עדות לכך נשמעת מפי מנדל זינגר ששהה איתו על האונייה "קליאופטרה" (זינגר 1971).
[4]בלשונו של (מנדה-לוי 2011).