The Kabbalah debate in 19th-century Italy.

הקבלה באיטליה מתחילתה ועד המאה ה-16 אופינה כדרך של תפיסת האלוקות בצורה פילוסופית ולא בצורה המיתית של האלוקות. כאשר הגיעו מקובלי ספרד לאיטליה, הם פגשו את הקבלה האיטלקית הפילוסופית אשר הייתה שונה במהותה מהקבלה הספרדית המיתית. בעקבות כניסתה של הקבלה הצפתית לאטליה התמתנה השפעתה של הקבלה הפילוסופית והתחילה עלייתה של הקבלה המיתית. הויכוח סביב הקבלה האם היא פילוסופית או מיתית ואמיתות ספר הזוהר התעצם מאד בתקופה זאת. יצחק סמואל ריג`ו (1784 – 1855), הרב יהודה אריה ממודינה (1571 – 1648) בספרו "ארי נהם"` ושד"ל (שמואל דוד לוצאטו 1800 - 1865),בסיפרו "הויכוח" טענו כי הקבלה היא קבלה פילוסופית אשר דורשת עיון רב בכדי להבינה ואילו הקבלה המיתית הכניסה דברים זרים לאמונה, דברים אשר גורמים לביזוי האדם והעלבת הבורא והעדפה של טירוף הדעת. אנשי הקבלה המיתית טועים בכך שהם רואים בקבלה המיתית חכמה, חכמה היא ההפך מהקבלה כי "חכמה היא להוציא תולדות מן המושכלות", ואילו הקבלה המיתית פוסלת את החקירה והעיון. הקבלה המיתית היא שיבוש של רעיונות פילוסופיים אריסטוטליים. הם פסלו את מקוריתו של ספר הזוהר וטענו כי הוא זיוף. הראב"א (הרב אליהו בן אמוזג, 1823 - 1900), ראה בקבלה המיתית ובספר הזוהר את תורת הסוד אשר פתיחתה לידיעת כלל האנושות היא חלק מתהליך הגאולה, הקבלה היא מסורת עתיקה אשר השתמרה על ידי יחידים ונחשפה לעיני כול עם כתיבת ספר הזוהר. הראב"א ברצונו להוכיח את אמיתותה של הקבלה המיתית כתב ספרון בשם "אימת מפגיע" בו ענה לכל טענותיו של הרב יהודה אריה ממודינה, וספרון בשם "טעם לש"ד" בו ענה לשד"ל על טענותיו.

במסגרת הרצאה זאת נציג את הדעות שונות על הקבלה המיתית בנושאים של: האם הקבלה היא חכמה וחלק מהתורה שבעל פה, עשר הספירות, אמונת גלגול הנשמות וקדמות ספר הזוהר.ההרצאה תנסה להראות כי הויכוח במאה ה-19 הוא המשך הויכוח בין הקבלה הפילוסופית איטלקית לבין קבלה הספרדית ובעיקר קבלת האר"י לאור התפשטותה של קבלת האר"י באיטליה בעקבות ר` ישראל סרוג.