“And so is the common reading of Ashkenazi Jews”: On the Evidence from the Ashkenazi Tradition in Eliezer Ben-Yehuda’s Dictionary

מחקרה של מסורת אשכנז ידע בדור האחרון התקדמות רבה. מסורת זו עמדה בצילן של מסורות אחרות מאז שהחל המחקר השיטתי של מסורות העדוֹת, אך כיום בזכות מחקריהם של חוקרים כמרדכי מישור, חיים א` כהן ומיכאל ריז`יק (ולאחרונה כמה מחקרים מפרי עטי) יש בידינו תמונה מקיפה למדי של פרטיה הדקדוקיים של מסורת זו, בעיקר דרך משניות מנוקדות ניקוד עממי שהודפסו במזרח אירופה בסוף המאה התשע־עשרה. המסורת האשכנזית העולה ממהדורות אלו היא אחידה למדי, אך למרות זאת ניכרים בהן הבדלים המלמדים על מסורות משנֶה בתוך אשכנז.

מקור אפשרי להכרה של מסורות משנֶה באשכנז בתקופה זו הוא עדויות של חוקרים בני התקופה לגבי דרך קריאתם של יהודי אשכנז. אך כאן הממצא אינו רב, שכן מעטות הן העדויות מסוג זה, וכבר הצר על כך א` ויינרייך. מבחינה זו יש מקור אחד שבו נמצאת ברכה רבה: "מילון הלשון העברית הישנה והחדשה" של אליעזר בן־יהודה. במילון זה, שעל ערכו וחשיבותו אין צורך להרחיב, הרבה בן־יהודה בהערות לגבי דרך הקריאה המקובלת של מסורות העדוֹת. בעדויות אלו חשיבות רבה להכרת המסורות, שכן הן מספקות מקור של עדויות לגבי פרטיה הדקדוקיים של כל מסורת.

התמונה המקיפה שבידינו כיום של דקדוק מסורת אשכנז מאפשרת לבחון את טיב העדויות שהביא בן־יהודה ממסורת זו. ההשוואה בינן לבין מקורות אשכנזיים אחרים מסייעת בליבון סוגיות יסודיות הנוגעות לדקדוק מסורת אשכנז, ובהן שאלת אחדותה של המסורת וסוגיית מסורות המשנֶה בתוך אשכנז. התאמה המתגלה בין עדותו של בן־יהודה לבין מקורות אשכנזיים אחרים מחזקת את טיבן של הצורות הנבדקות ככלל־אשכנזיות, ועוזרת לבסס את אחדותה של המסורת. כך הן למשל עדויותיו על הצורות האשכנזיות טַלִּית, אַפִּיקוֹרוֹס או אָנוּ, התואמות לידוע על מסורת אשכנז ממקורות אחרים. לעומת זאת, חוסר התאמה בין העדויות שהביא לבין מקורות אשכנזיים אחרים, כמו בצורות הֶנֶף, חַרוֹב או כַּרְתִּי שאינן תואמות למקורות אחרים, עשוי ללמד על מסורות משנֶה בתוך אשכנז, וגם בכך יש חשיבות רבה להעמקת הידע עם דקדוק המסורת.