Reading the Torah from a Codex in the Middle-Ages
ההנחה המקובלת היא שבבתי הכנסת בימי הביניים קראו בתורה בספרי תורה על קלף הגלול על שני עצי חיים כפי שנראים ספרי תורה בימינו. ידוע אמנם שבמקצת מקומות קראו בחומשים, דהיינו, בספרים הכתובים על גיליונות קלף משני צדדיו והכרוכים בכריכה, אולם כפי שמציין זאת ישראל מ` תא-שמע, תופעות אלה היו יוצאות מן הכלל, שרווחו אך ורק ביישובים קטנים, בכפרים ובעיירות בהם היה מספר היהודים קטן מאוד, מקומות אשר לא יכלו להרשות לעצמם כתיבת ספר תורה כשר. במאמר זה אציע את האפשרות שהקריאה מספרים כרוכים הייתה שכיחה למדי. חרף דברי תא-שמע, אראה שהסיבה לשימוש בחומשים לא הייתה כלכלית, ולמעשה, כפי שנטען היום במחקר, הקודקס היה יקר יותר מן הספר הגלול. למרות שבכתיבת קודקס נעשה שימוש בשני צידי הקלף, וכך היה חיסכון בקלף, הכריכה עצמה הייתה יקרה בהרבה. ספרים כרוכים נחשבו ליפים יותר. הכריכה אפשרה להציב אותם על מדף ספרים ולאחסן אותם ביעילות רבה יותר. היא גם אפשרה לדפדף בספר, ולהגיע למקור המבוקש בקלות.
כמו כן, אטען שאין מדובר במקרים יוצאים מן הכלל כפי שעולה מן הפסיקה החוזרת נגד שימוש בקודקס המעידה על שכיחות השימוש בו. ראו מחזור ויטרי סימן קיט. שו"ת בעלי התוספות, סימן טז, וכן בכתבים שיצאו מבית מדרשו של המהר"ם: מרדכי מסכת גיטין פרק הניזקין סי` קלא, במנהגים דבי מהר"ם, עמ` 13-12, מנהגים ישנים מדורא עמוד 162, ספר תשב"ץ קטן סימן קפו. כמו כן היא רווחה גם במקומות אחרים בימי הביניים כפי שעולה למשל רמב"ם, שו"ת הרמב"ם סימן צ (ירושלים: מפעל תשובות הראשונים, מכון ירושלים, ישיבת רבנו יצחק אלחנן, תשע"ו), עמ` צח-ק.
הדרישה לכתוב ספרי תורה גלולים, לא נבעה מיכולת כלכלית אלא מן הדרישה הלכתית, והיא נבעה מן המגמה לאמץ את ההלכה התלמודית כלשונה. שלא כהנחת תא-שמע, למנהג לקרוא בקודקס סיבות פרקטיות, אסתטיות וכלכליות. סיבות אלה ולא סיבות הלכתיות הן שגרמו לתופעה הרווחת לקרוא בבית הכנסת מן הספרים הכרוכים.