על הכתובת פסיפס מרשימה וארוכה מהתקופה הביזנטית שנמצאה בבית הכנסת בעין גדי נכתבו פרשנויות שונות. מה שהעסיק את רוב חוקרי כתובת זו והחלק המשמעותי ממנו נגזרת כל פרשונתם עליה היה מהו `סוד הקריה` המוזכר בה: `הי מן דגלי רזה דקרתה לעממיה דין דעינוה משוטטן בכל ארעה וחמי סתירתה הוא יתן אפוה בגברה ההו ובזרעוה ויעקור יתיה מן תחות שומיה וימרון כל עמא אמן ואמן סלה` [מי שמגלה את סוד הקריה לגויים זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות, הוא ייתן את פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת לשמים ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה`].
ישנם חוקרים שקשרו את סוד זה עם סוד הפקת בושם האפרסמון שעל פי מקורות היסטוריים ידוע כאחד מהגידולים המפורסמים שגדלו דווקא באזור זה, גם בתקופה הביזנטית. זאת הנחת היסוד היחידה עליה מתבססים חוקרים אלו על מנת לאשש את סברתם.
הפרשנות כי זהו סוד הקריה הפכה למקובלת ביותר כיום ועליה נבנו כבר הנחות יסוד נוספות כמו העצמת חשיבותו של בושם האפרסמון הרבה מעבר לחשיבותו האמיתית, תחת מעטה הסודיות שנקשרה בהפקתו.
בהרצאה זו אנסה להוכיח שהפקת בושם האפרסמון המפורסם לא הייתה כרוכה בסוד, אלא אדרבה, מלאכה זאת הייתה ידועה לכל, בייחוד בתקופת הפסיפס, בתקופה הביזנטית. במקביל אציע פרשנות אחרת היוצאת דווקא מתוך ספרות חז"ל וקושרת את סוד הקריה עם בית המקדש בירושלים. לאור הצעה זו אציע פירוש מחודש לכלל הכתובת מתחילתה ועד סופה.