The “Leading Word” ŠWB in the Book of Ruth

מטרת ההרצאה היא לעקוב אחר מופעיה של אחת המילים המנחות שהובחנו במגילת רות – השורש שו"ב, ולנתח את משמעות הופעותיה ואת תרומתן למסר של המגילה. השורש שו"ב מופיע חמש-עשרה פעמים לאורך המגילה, החל ב-א`, ו וכלה ב-ד`, טו, אולם פרישֹתו אינה שווה בחלקיה השונים של המגילה; רובן המכריע של הופעותיו, שתים-עשרה, מרוכזות בפרק א`. דומה שהתפקיד הפשוט ביותר של המילה המנחה הוא הדגשת הנושא, אשר נוצרת מעצם החזרות על אותו שורש. קרוב אליו התפקיד של הדגשת הרעיון-התיזה; אמנם לא תמיד קל להבחין בין שני תפקידים קרובים אלה. החזרות הרבות של שו"ב במגילה מדגישות את פעולתה של נעמי, שהיא הפעולה ההפוכה מזו שעשה אישהּ ("וילך... לגור בשדי מואב"), ואליה מצטרפת גם רות כלתה. לאור מעמדן הספרותי במגילה ניתן לכנות את המגילה "מגילת השָבוֹת". אולם ייחוס השיבה גם לרות (והמקום הבולט ביותר: "ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה, השבה משדי מואב" [א`, כב]) מעורר שאלה, שהרי מעולם לא הייתה ביהודה קודם לכן, וכיצד ניתן לכנותה "השבה"? נסקור תשובות שונות שניתנו לשאלה זו, ונבכר תשובה המייחסת משמעות ספרותית לאי-התאמה זו. תפקיד שני של המילה המנחה במגילה הוא לתרום להתפתחות העלילה. שתי ההופעות היחידות של השורש בבניין הפעיל ("השיבני" [א`, כא], "למשיב נפש" [ד`, טז]) מצביעות על הניגוד הנוצר בין האחרית הטובה לראשית הבעייתית. ההשוואה בין שני הפסוקים מחוזקת מכוח זהות הדמויות (נעמי מול נשות בית לחם) וגם מכוח מיקומם בקטעים המקבילים זה לזה (א`, יט-כב // ד`, יג-יז), לפי תפיסת מבנה נפוצה ומקובלת של המגילה. תפקיד שלישי הוא המחשת ניגודי תפיסה של דמויות (הצבעתי בעבר בשני מאמרים על תפקיד זה של השורש שו"ב בסיפור מרד אבשלום ובסיפור הפילוג). במקרה זה ניגודי התפיסה בין נעמי לרות המשתקפים בנוקטן את השורש שו"ב מצביעים על גודל האישיות של שתיהן, ויש בכך ביטוי גם לתפקוד המילה המנחה כאמצעי להערכת הדמויות. עד כה התייחסנו רק לשורש שו"ב בפני עצמו. בשישה פסוקים בפרק א` מופיעה מילה מנחה נוספת לצד שו"ב – השורש הל"ך, ונדון גם ביחסים שבין שתי המילים המנחות האלה.