The Language of the Jewish Metal Amulets from Eretz Israel and its Vicinity

הארמית היהודית של ארץ ישראל מתחלקת לשלושה רבדים עיקריים שיש ביניהם הבדל של זמן, מקום וסגנון: לשון הכתבים הארמיים ממדבר יהודה, לשון התרגומים הארץ-ישראליים למקרא ולשון התלמוד הירושלמי והמדרשים. העיון הדקדוקי מראה כי לעיתים קרובות רבדים אלה קשורים האחד בשני בקשר של התפתחות מן המוקדם אל המאוחר. בסדרת מחקרים עוקבים עמד פרופ` אברהם טל על העובדה כי תופעות העולות אל פני השטח לראשונה בארמית של שלהי ימי הבית השני, מתגברות בשרידי התרגום הארץ-ישראלי מן הגניזה וקונות להן אחיזה בלעדית במקורות המשויכים לתקופה הביזנטית. במחקריו התמקד טל בארבע משבצות לשוניות שנמצאו כשרות להעיד על זמנם היחסי של מקורות הכתובים בארמית יהודית ארץ-ישראלית: הנו"ן המוספת, כינויי הרמז, צורות המקור וכינוי המושא. בהרצאה הנוכחית אבקש להסתמך על המידע הרב הנתון במחקריו של טל כדי לעמוד על אופיו וטיבו של קורפוס ספרותי מרכזי – קורפוס הקמעות המאגיים – שלמרות היקפו ההולך וגדל טרם זכה לבירור לשוני מעמיק. הבחינה המרובעת תספק בידינו נקודת פתיחה לקביעת מיקומה של לשון הקמעות במסגרת המשוערת של להגי הארמית היהודית בארץ ישראל וסביבתה הקרובה.