בכתבי הקודש של הדתות והמסורות הרוחניות השונות ניתן למצוא ידע תאורטי ויישומי רב העוסק באדם ובהתנהגותו. ידע נרחב ומעמיק זה טרם זכה לתשומת לב מחקרית רבה בעיקר בשל דחיקתו לשוליים בתהליך המדענות בתחילת המאה ה-18 שהעלה על נס את החשיבה השכלתנית-מדעית כתחליף לחשיבה הדתית. דומה שדווקא עם התפתחות הטכנולוגיה ולצידה תפיסת העולם המדעית-מודרנית, הלכו ונתבארו, מגבלותיה לצד מגוון יכולותיה, כפתרון לבעיות יסוד של המצב האנושי. תהליך זה הוביל חוקרים לתור אחר ידע המצוי בדתות ובמסורות הרוחניות וממנו פותחו גישות תאורטיות ושיטות יישומיות למדעי החברה ובמגוון תחומים.
בהרצאתנו, נציג דוגמא ליישום פרספקטיבה זו מתוך מחקר הבוחן את יכולתם של כתבי היהדות בכלל וכתבי הרמב"ם בפרט, להציע משנה סדורה לתהליכי התערבות טיפולית עם עוברי חוק. מחקר זה, המשלב בין תחום הקרימינולוגיה לכתבי היהדות מבוסס על ההנחה שחכמי היהדות כבר עסקו במשך אלפי שנים בתחום הקרימינולוגיה, בעודם מנסים להפחית התנהגות עבריינית מצד אחד ומצד שני לקדם התנהגות פרו חברתית. בארון הספרים היהודי בולטת במיוחד תרומתו של הרמב"ם שכתביו מהווים הדרכה דתית, אתית והגותית לגוף ולנפש, כל ההיבטים הללו מקיימים אחדות אחת שחלקיה מכוונים להדרכה כוללת של האדם לחיים נורמטיביים. בחיבורו ההלכתי "משנה תורה", הקדיש הרמב"ם עשרה פרקים לנושא התשובה, שבמרכזו עומד רעיון הבחירה החופשית, לפיו האדם יכול להשתנות ואף לעצב את אופיו ואישיותו
באמצעות גישה מחקרית פנומנולוגית הרמנויטית, שביכולתה לאפשר חקירה גמישה יותר של רעיונות והנחות שמקורן בכתבים דתיים, ניתחנו טקסטים הנוגעים להצעותיו של הרמב"ם לניהול אורח חיים נורמטיבי, מאוזן ושקול. ב"הלכות דעות" לרמב"ם, ניתן לפגוש תמצות של רעיונות אלה. הרעיונות מתכתבים עם חיבור מוקדם יותר שלו - "שמונה פרקים", המהווה את אחת ההקדמות החשובות לפירושו למסכת אבות מהמשנה העוסק בנפש האדם, במהות האנושית ובבחירה החופשית וכן בהנחיות לתיקון המידות. בהשוואה לספרות הקרימינולוגית, מצאנו בסיס להניח כי להגותו של הרמב"ם רלוונטיות רבה לתחום הקרימינולוגיה ולכן מטרת הרצאתנו להציע קווים מנחים למדריך שיקומי-אוניברסלי, שניתן ליישמו בקרב עוברי חוק ואוכלוסיות קצה לצורך שיקום וחדילה מפשיעה.