האיגוד לפרשנות התלמוד נוסד על ידי פרופ` שמא יהודה פרידמן בשנות התשעים של המאה הקודמת, במטרה להעמיד פירושים מקיפים לפרקי התלמוד הבבלי המבוססים על חלוקת כל פרק לסוגיות וליחידות קטנות יותר בתוך הסוגיות, חלוקת החומר שבסוגיא על פי טיבו (חומר תנאי, מימרות ורובדי עריכה), עמידה על משמעותו המקורית של כל יחידה, על הקשרו המקורי, ועל דרך שיבוצו בסוגיא, השוואת היחידות הקטנות והסוגיות למקבילות בספרות חז"ל ומחוצה לה, דרכי העריכה של עורך/עורכי הסוגיא, ועוד. עד כה יצאו עשרה פרקים מתחת ידיהם של ששה חוקרים שונים. על אף היצמדותם של החוקרים הללו לתוכנית הנ"ל, דרכיהם הפרשניות אינן זהות לחלוטין.
בהרצאה זו נתאר את החזון המקורי של פרופ` פרידמן, ונדון בשאלות המתודולוגיות הניצבות בפני החוקרים מחברי הפירושים בבואם לפרש פרק, סוגיא אחר סוגיא: מה היחס בין הביקורת הנמוכה לביקורת הגבוהה, ואיזה תפקיד ממלא בדיקת הנוסח בניתוח של המקבילות ובמענה לשאלות של פרשנות ועריכה? כיצד יש להגדיר "מקבילה"? בהשוואה בין מקבילות כיצד ניתן להכריע בשאלה של מוקדם ומאוחר? מהי מידת המעורבות של עורך הסוגיא בקביעת לשונן של הברייתות והמימרות שבסוגיא? כמה זמן נמשכה התהוות הסוגיא ועריכתה? פן נוסף בפרשנות הסוגיות שנתייחס אליה בהרצאה הוא תרומת הפרשנות המחקרית בדרך האיגוד ללקסיקוגרפיה. העיון המעמיק בסוגיא מאפשר לחוקר לגלות גוונים של הגדרות לקסיקוגרפיות שלא היו מתגלים אחרת. נדגים את הפתרונות לשאלות הללו בדוגמאות מתוך הכרכים של מפעל "תלמוד האיגוד".