"יש מעלת התכה גבוהה שבה נמוג הגבול, והאומניות המתגעגעות אלו על אלו נמסות ונגרות זו לתוך זו, כדי להוות זרמה אחת אל האחדות הקוסמית שאין למעלה ממנה, והיא סוד השיר והיא כבשנו של עולם" נתן אלתרמן למרדכי זעירא.
מארק שאגאל התפרסם כצייר אך פחות ידוע ככותב שירה. ההרצאה תעסוק בספרו "שירים" (1979). לצד חלק מהשירים שבספר מצויים ציורים שלו. מדובר בתופעה של שירה אקפרסטית ייחודית של צייר המחבר בין שירתו וציוריו, ובכך הוא פורץ את גבולות המדיה של שתי הדיסציפלינות ומקנה להם משמעות נוספת. הספר מביע חוויה קשה של אובדן אישי משפחתי ולאומי שהוא חווה ביחס לשואה ומבטא גם את הקשר האמיץ שלו לאתוס היהודי והציוני של התקומה. לשאגאל היה החופש להוסיף פן ייחודי משלו בדרך העמדתם של השירים והציורים יחדיו, ובכך הכפיל את עוצמת תחושותיו ומחשבותיו.
ההרצאה תתמקד בדרכי ההצמדה של השירים והציורים כמפורט להלן:
1. שירים וציורים התואמים ביניהם.
2. שירים שמתייחסים לציורים מפורסמים שלו שאינם מצויים בספר אך ניתנים לזיהוי, וכך מגיחים ציוריו לתוך הטקסט השירי, כאשר הדמויות שבציורים פורצות את גבולות הציור, ויוצרות יחד עם השיר ועם המשורר עולם רוחני תיאולוגי ייחודי.
3. חוסר התאמה בין השיר והציור- מתעצם ומתגלה במיוחד בשיר האחרון של הספר, שלחלקו האחרון מוצמד ציור כלשהו, אך הציור שתואם במפורש לחלק זה מופיע למרבה ההפתעה על הכריכה הקדמית של הספר. בכך נוצר קשר אינהרנטי בין השיר האחרון לציור הדמות המכונפת בעלת שתי הפנים שבחזית הספר. פתיחת ספר השירה וסופו כרוכים זה בזה, מקנים המשכיות לספר המתייחס לשירה ולציור ומתפרשים אהדדי.
קריאת השירים תוך התבוננות בציורים שמצויים בספר וגם באלה שאינם מצויים בו יוצרת מחד גיסא מעין מעגל סגור, ומאידך גיסא גבולות השיר נפרצים אל הציור שלצידו או לאחריו וגבולות הציור נפרצים גם הם. בכך שאגאל המשורר משווה לנגד עיניו את ציוריו, ודמויות מציוריו פורצות ומגיחות לעולם שירתו.
ההרצאה תלווה במצגת.