צד פחות מוכר לתהליך ההרחבה וההפשטה המפריד בין תורתם של תנאים לבין תורתם של אמוראים, הוא הופעתן של חטיבות ומחזורים המרכזים מסורות על דמות מקראית או על חכם אחד ומעצבים אותן מחדש, כדי ליצור דמות ספרותית מלוכדת גם במובנים מודרניים, במיוחד ב"דבר טוב" בחתימת פרשות (פדר"כ יא, לדוגמא). מקרה אחד שכזה הוא דמותו של יהויכין בויקרא רבה יט. המקורות התנאיים המעטים העוסקים בו נוטים לשפטו לחיוב, אך אין הדברים מגיעים לכדי עיסוק החורג ממשפט או שניים. ויקרא רבה הוא המקור הראשון וכמעט הבלעדי בספרות התלמודית, מלבד מעשיה מימה"ב, המספר על יהויכין נרטיב נרחב, על אחת כמה וכמה בעל גוון הרואי. הרצאה זו תדגים שעיצובו של יהויכין הנו מעשה עריכה מלאכותי תולדת איסוף, הכפלה והיפוך מסורות קיימות אודותיו ואודות אביו יהויקים, בכללן גרעין שהיה ידוע גם לפלביוס יוסיפוס ואף בהקבלה זו לא דנו. אבצע קריאה צמודה ואראה שיהויכין יוצא דופן בכך שהאמצעים המעצבים אותו כגיבור מותירים אותו כדף חלק לעומת החכמים בסיפורו. עיצוב זה מחד תולדת שיטות העריכה של ויקרא רבה שאינה נוטה להוסיף מקורות יש מאין וכך לא היו בידיה תיאורים ישירים להדהד, ומאידך יהויכין מעוצב כך לעורר הזדהות בקרב הנמענים המובלעים של הדרשה, כחלק מן הפופולריזציה של המדרשים בתקופת האמוראים (שה"ש רבה, לדוגמא). על כן, דמותו של יהויכין אינה מעניינת רק מצד נדירותה במדרש אלא היא מקרה מבחן להתלכדותם של עריכה ספרותית ואמצעי ייצוג בשירות רטוריקה דרשנית המעצימה את האינטימיות של היהדות הרבנית עם האל לעומת טענות נוצריות. חיזוק מובהק לכך הוא הפתגם העממי המתאר את יהויכין המופיע בסצנה המרכזית בנרטיב המשמשת כבריח בין ישן לחדש. אי לכך, יהויכין שופך אור על הפונקציה מאחורי איסוף המסורות אודות דמויות ועיצובן לא רק בויקרא רבה (השווה כג, י), אלא במדרשים הדרשניים באופן כללי ("אחר" ברות רבה, למשל). עיסוק נרחב בדמות פלונית אינו ליקוט משמר בעלמא, אלא ייצוג מחושב המשרת את המסרים המרכזיים בחיבור הנתון.