High Criticism, Text Criticism, and the Attitude to the Holy Origins of the Torah, in the Exegesis of Moshe David (Umberto) Cassuto

החוקר והפרשן משה דוד (אומברטו) קאסוטו, פעל באיטליה ובארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. בהשוואה בין הדברים שכתב בספרו האיטלקי בשנת 1934, לבין הפירושים שכתב בראשית בשנות הארבעים, עולה כי תיקוני נוסח אותם הציע בשנות השלושים נעלמו לחלוטין בשנות הארבעים. הוא מיעט להשתמש בכלי הביקורת הנמוכה בראשית דרכו ולא עשה זאת כלל בפירושיו המאוחרים. ייתכן כי ככל שהוא פיתח את שיטתו הספרותית-פילולוגית, והוסיף אליה את המרכיב של השוואה לספרות המזרח הקדום, כך נזקק פחות לפתרונות תיקון הנוסח. בדומה לפרשן הפשט ראב"ע, הוא נמנע משימוש בכלי הביקורת הנמוכה, דווקא מכיוון שבחר להיכנס לשימוש בכלי הביקורת הגבוהה.

קאסוטו השתמש בביקורת הגבוהה. הוא סבר שיד אנושית מעורבת בכתיבתה ובעריכתה של התורה. עם זאת הוא לא קיבל את הדעה המקובלת במחקר על המקורות לתורה, והציע שיטה עצמאית שבמרכזה עומדת הקריאה הספרותית והפילולוגיה וכן חקר המזרח הקדום, במיוחד השוואה לספרות אוגרית. בשימושו בכלי הביקורת הגבוהה היה שמרן. הוא ראה את תפקידו של הפרשן לפרש את הטקסט האחדותי כפי שהוא מונח לפני הקורא, סבר שזמנם של רוב ספרי התורה קדום, וייחס אותם לתקופת השופטים וראשית המלוכה.

בחליפת מכתבים מראשית שנות הארבעים שפורסמה לאחרונה, הודה קאסוטו במפורש כי הוא נמנע במכוון מפרסום של מלוא דעתו על אופן יצירת התורה, מחשש שמא יובן באופן לא נכון. ייתכן כי חשש ש"סימונו" כחוקר ביקורתי יזיק למפעלים אותם הוביל. מטיוטה לספר מבוא לתורה שתכנן לכתוב, שנמצאה בעיזבונו, עולה כי הוא תכנן לכתוב ולפרסם את דעתו הביקורתית בנושא יצירתה של התורה. ניתן לשער כי פרסום הדברים אחרי יציאתו המתוכננת לגמלאות, וביסוס מעמדו כחוקר מקרא ואוגרית בעל שם עולמי, כבר הקנו לו את הביטחון לעשות זאת. אף על פי שהיו רבים שסברו שקאסוטו לא האמין בתורה מן השמים, בחליפת המכתבים הזו הוא מצהיר במפורש על אמונתו הדתית ומסביר את מורכבותה. הוא ראה בעיסוק בביקורת כלי לחיזוק חיבור הדור הבא ליהדותו וזהותו. ניתן לראות כי מפעלו הפרשני של קאסוטו הושפע גם מתפיסתו הציונית ומחלקו במפעל הציוני.