Hermeneutics in Rabbi Shagar’s Thought: In Search of Reality

מפעלו ההגותי של הרב שג"ר קשור באופן הדוק במסע הדתי שלו עצמו, כאשר לכל זה ביטוי מובהק במפעלו הפרשני. בדבריי אבקש לטעון שהרב שג"ר מחפש שפה וביטוי לעולמו הדתי ובאור חוזר המודעות הדתית מתעצבת על רקע השפות עמן הוא נפגש:

הרב שג"ר התפרסם בין היתר בפנייה החוצה מבית המדרש, בין היתר בעת שאימץ רעיונות מההגות האקזיסטנציאלית והן בעת עיסוקו האינטנסיבי בהגות הפוסט-מודרנית. ניתן לראות בו כמי שיצר תקדים בכך, שהעניק בתוככי בית-המדרש מקום וקול לעולמות ההגותיים הללו. אני מבקש לברר מה הייתה מטרת הפנייה החוצה, ולא פחות מכך לשים לב להשלכות שהיו לפנייה זו, הן על אופן קריאתו את המקורות היהודים הקלאסיים, אך עוד יותר מכך, מבחינת התמורה שפנייה זו חוללה במודעותו הדתית! לעובדה זו חשיבות אצל הוגה כמו הרשג"ר שאצלו פילוסופיה היא אכן אוטוביוגרפיה, ואטען כי בכתיבה שלו מתגלה שמעשה הקריאה שלו היא רציונליזציה של אותה ביוגרפיה.

את מפעלו הפרשני, ניתן לראות כמעשה `תרגום`, הן ביחס לעצמו ובפרט אח"כ כאשר הוא עומד מול תלמידיו כמורה. ניתן לומר עליו שהוא איננו מורה לפילוסופיה אלא פילוסוף, ובכך מעשה ה`תרגום` איננו נעצר בהנהרת הרעיונות והמושגים אותם הציע לתלמידיו, אלא הופך להיות מעשה יצירה בפני עצמו. לא רק שהטקסטים מארון הספרים היהודי נראים שונים אחרי שהרשג"ר קורא אותם, אלא שמעתה הם מציעים אופק דתי ורוחני `אחר`.

אתמקד בדוגמאות מפרשנותו החסידית ואראה כיצד הקריאות האקזיסטנציאליות כמו גם הקריאות הפוסט-מודרניות לא רק מהוות קריאות עומק מרעננות, אלא שדרכן מתגלה אופציה שמעניקה `תוך` אחר לקיום היהודי. כלומר אין כאן הענקת `לבוש`, שפה אחרת, לקיום הדתי המסורתי, אלא אדרבה הקיום המסורתי הוא הלבוש כלפי חוץ לתודעה דתית מפתיעה ולא פעם רדיקלית.