The Injunction to Send Away a Mother Bird (Deuteronomy 22:6–7): Human Interaction with the Environment

העיסוק במשבר הסביבתי-חברתי, בקיימות ובאחריות סביבתית הולך וגובר בשיח הציבורי בימים אלה של מגפת הקורונה. יש בכך כדי להסביר, במידה מסוימת, את הבחירה לעסוק במצוות שילוח הקן"[1] (דברים כב 6–7),[2] שבה מתבטא אחד מהגילויים של פעולות הגומלין בין בני האדם לסביבתם במקרא, כנושא להרצאתי. כפי שנלמד מלשון החוק, "כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ", שמציינת מקריות ונטילה מכל הבא ליד, ומכתובים נוספים דוגמת ויקרא יז 13 (העוסק בציד חיה או עןף); הושע ז 12 (המדמה את האל לפורש רשת ללכידת "עוף השמים") ומשלי ו 5 (המתאר את גורלו של הערֵב להלוואת חברו כאילו היה צבי או ציפור שנלכדו במלכודות הציד), כי צריכת עופות הייתה שכיחה בתקופת המקרא.

ההרצאה תעסוק בשתי סוגיות מרכזיות: האחת – מה הוביל את המחוקק לצוות על שילוח האם ונטילת האפרוחים? אציג שלוש גישות מרכזיות לסוגיה זו, שבה התחבטו פרשנים ראשונים וחדשים: 1) צער בעלי חיים: התחשבות בבעלי החיים ובסבלם; 2) חינוך האדם ושיפור מידותיו: ריסון האכזריות האנושית וחינוך למידת הרחמנות; 3) קיימות: מניעת הכחדת המין בעולם החי ובעולם הצומח. לצורך זה אעמוד גם על הזיקה שבין הציווי לשלוח את האם הציפור לבין האיסור לכרות עצים נושאי פרי במהלך מצור (דברים כ 19–20). סוגיה נוספת שבה אדון: מה חשיבותה המיוחדת של המצווה שמבטיחה למקיים אותה: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", שכר המובטח במקרא למכבד אביו ואמו (דברים ה 16)?

[1] הכינוי "שילוח הקן" מופיע במשנה חולין, יב, א.
[2] הכינוי "שילוח הקן" מופיע במשנה חולין, יב, א.