Lessons Learned from Writing a Commentary on Tractate Ketubbot

אתייחס תחילה ובקצרה למצב הטקסטואלי של המסכת ולהחלטתי לא לההדיר את המסכת במסגרת הפירוש; וכן לגישתי בנוגע לסוגי הדיונים הראויים להיכלל בפירוש.

אחת ההנחות הרווחות בחקר התלמוד בעשורים האחרונים היא שכאשר קיימת הקבלה בין קטע של התלמוד הבבלי ובין קטע או קטעים במקור(ות) אחר(ים) מספרות חז"ל, הגרסה שבתלמוד הבבלי היא תמיד נחותה בהשוואה למקבילות; יתרה מזו, רגילים לייחס את ההבדלים בין המקבילות לפעולתם המשוערת של "עורכי הבבלי". עיון מדוקדק במקבילות הרבות לתלמוד בבלי מסכת כתובות מלמד שתורתם של אמוראי ארץ ישראל אכן נשמרה תמיד או כמעט תמיד בצורה טובה יותר בתלמוד הירושלמי מאשר בתלמוד הבבלי, ולעומת זאת תורת אמוראי בבל נשמרה בצורה טובה יותר בתלמוד הבבלי מאשר בתלמוד הירושלמי. בנוגע למקבילות בין הבבלי ובין חיבורים המוקדשים לתורת התנאים הממצאים פחות אחידים: לדוגמה, יש מקרים שבהם מקור תנאי נשמר קרוב לוודאי בצורה מקורית יותר בתלמוד הבבלי מאשר בתוספתא.

אף כאשר מעיינים במקבילות בין שני התלמודים בנוגע לתורתם של אמוראי ארץ ישראל, מסתבר שאין לייחס את ההבדלים בין המקבילות לעיבוד מכוון ומגמתי אלא לגורמים כגון הבדלים במציאות בין שני המרכזים. במקצת המקרים אף ברור שהמקור הגיע לידי "העורכים" בצורתו המשנית ולא עובד על ידיהם. יש מקרים מעטים שבהם ניתן לדעתי להבחין במגמתיות הלכתית אולם את הרוב המכריע של הסוגיות ניתן לפרש בשופי מבלי להזדקק להסברים מסוג זה. וראוי להדגיש שבניגוד למגמה רווחת במחקר של השנים האחרונות לא מצאתי דוגמה משכנעת של פסוידו-אפיגרפיה.

במקרים מעטים ניתן לעמוד על מגמה ספרותית, אולם נראה לי שאין לראות את הסוגיות, ברובן הגדול, כיצירות אמנות שנבנו בכוונת מכוון אלא כתוצאה של תהליכים – לעיתים קצרים ולעיתים ארוכים – של עיסוק הלכתי ופרשני לשמו. אני מציע להגדיר "עריכה" בצורה רחבה הכוללת פעולות רבות ומגוונות, וברור שפעולות אלו נפרסו על פני תקופה ארוכה, ויש להניח שנעשו בחלקן הגדול על ידי אמוראים. אי לכך אין מקום לדבר על "עורכי התלמוד" אלא על עורכי סוגיה מסוימת, וגם זה בערבון מוגבל.