Silencing the Narrator`s Voice: 1 Samuel 2 and 4Q51

בכל מקורות התורה מופיעות מצוות חברתיות ("בין אדם לחברו") לצד מצוות דתיות ("בין אדם למקום") ללא הבחנה ביניהן, מה שנותן את הרושם שאין ביניהן מדרג וכולן חשובות באותה המידה. עם זאת, המקורות חלוקים בשאלת הרציונל של חלק מהמצוות, באופן המלמד שהתפיסה הכוהנית הבסיסית היא תיאוצנטרית יותר מהמקובל. הדבר אינו מפתיע, מאחר שהכוהנים ראו עצמם כמתווכים בין האל לבין בני האדם, וממילא ראו דברים רבים דרך הפריזמה של יחסי האדם עם בוראו.

לעומת זאת, נראה שבפרק ב` בספר שמואל א שאלת היחס - איזו קטגוריה של מצוות משמעותית יותר - צפה אל פני השטח באופן מפורש יותר. בני עלי חוטאים בשני המישורים, אולם נראה כי הדמויות בסיפור שותפות כולן לדעה שיש להוכיח את עלי ואת בניו רק על העבירות שבין אדם למקום. המספר מייחס לעלי תפיסה כוהנית קיצונית במיוחד, ושם בפיו זלזול מפורש בעבירות שבין אדם לחברו, במקביל לתוכחה חמורה על החטא שבין אדם למקום. גם הדברים המושמים בפיו של איש האלוהים משקפים את המדרג המצופה מתפיסה כוהנית.

אמנם, נראה שהמספר עצמו אינו שותף למדרג הזה. הוא משתמש בעיצוב ספרותי מתוחכם כדי להבהיר שהעברות שבין אדם לחברו חמורות בעיניו לפחות כמו מצוות שבין אדם למקום, וייתכן שהוא אף לועג לתפיסה הכוהנית של עלי וביתו. הקול הצלול הזה מושתק במגילה 4Q51 המספרת על חטאי בני עלי באופן שונה ולמעשה מוחקת את דרכו הייחודית של המחבר להביע את דעתו. אם מדובר בשינוי מכוון מסיבה תיאולוגית (ולא מסיבה פרשנית גרידא) - הרי שייתכן שהדבר כרוך במוצאן הכיתתי (והקרוב לחוגי הכהונה) של המגילות.