תעלומה ישנה ממשיכה להטריד חוקרי תולדות עם ישראל בעת עתיקה: מה פשר השבר שפקד את יושבי בתי המדרש בארץ ישראל בסוף המאה הרביעית, שבר שהביא לחתימה כפויה של התלמוד הירושלמי, ולהפסקת פעילותם של חכמים שעסקו בפיתוחה ועריכתה? אני מציע לחפש את התשובה בחקירת יחסי הכוחות בחברה היהודית בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה הרביעית. דרושה צלילה למים העכורים של הפוליטיקה הפנימית של יהודי ארץ ישראל בתקופה המדוברת; אנו צריכים לברר את מקומו של מעמד החכמים בחברה, אבל בעיקר להגדיר את מדיניותו ודרכי פעולתו של בית הנשיא. נבסס את המסקנות שלנו על פרשנות מחודשת ומעמיקה לטקסטים ידועים מהתלמוד הירושלמי, וגם דרך בחינה מחודשת של ממצאים חומריים מהתקופה. המטרה היא לבנות נרטיב סביר ומשכנע המתאר את הרקע לפגיעה מהותית בתפקוד בתי המדרש בארץ ישראל.