עם תחילת המאה העשרים, הציע מרטין בובר עמדה חדשה ביחסי מזרח ומערב. הן בהקשר היהודי והן בהקשר הכלל אנושי. במבט היסטורי, היה זה חלק מן "האוריינטליזם" האירופאי, והתנועה של הניאו רומנטיזם הגרמני, ביחס אל עמי המזרח הקרוב והרחוק. במבט פילוסופי, היה זה ניסיון אמיץ לחפש שינוי של שיח ומשמעות, על ידי הפניית המבט הפילוסופי אל השיח התרבותי של הודו וסין. בשביל בובר, היה זה חלק מן החיפוש אחר האחדות, או החיפוש המיסטי והרוחני שלו בקבוצת Die Neue Gemeinschaft.
מעבר לפרוייקטים של התרגום, ושל הסקירות שנטלו חלק בסדרת הספרים שערך, בנה בובר תשתית חדשה לעיון בדתות המזרח. ספרו "הוידויים האקסטטיים" בצד ספרו על הדאואיזם, ובצד ציטוטים רבים מספור מתורות המזרח, מאפשרים סוג אחר של מחשבה ביחס היהודי כלפי המזרח. בשביל בובר, חשיבותו של הפרויקט הזה, רבה עוד יותר משום, שבדיוק בבשורה הזו, ביקש בובר למקם מחדש את העם היהודי ואת התפקיד הגדול השמור לה ליהדות בעת הזאת.
הרצאתי תבקש להעניק את תשומת הלב למבט הרוחני והספרותי של בובר כלפי דתות המזרח, והקול הקורא שלו לחשוב מחדש את הרנסנס היהודי, בתפקיד של היות גשר בין מזרח ומערב, בין התרבות המערבית ובין השיח הרוחני של מזרח אסיה.