נושא הרצאתי הוא הדיאלקטיקה הנוצרת בין תורת הפרוזה לבין תורת האתיקה באמצעות מימושה בסיפורים המשולבים בתוך חיבורי מוסר עבריים קדם מודרניים. השאלה הראשונה שתנחה את הרצאתי היא אפיסטמולוגית: האם תודעה ז`אנרית היא נחוצה והכרחית לשם קיומו של תהליך הקריאה שספרות המוסר מבקשת לכונן? השאלה השניה היא פואטית: עד כמה נענים הסיפורים המשולבים בתוך ספרות המוסר הקדם מודרנית להגדרות הז`אנריות המקובלות? באמצעות מספר דוגמאות של סיפורים עממיים אדגים את מימושם הסיפורי של שני ז`אנרים אותם אכנה טרגדיה וקומדיה ואת הקשרים ביניהם ובינם לבין הדרשה המוסרית כמנוף לכינון תודעה ושינוי תודעה בקרב הקוראים.