סוגיית `עולת מישע` שבספר מלכים ב ייחודית במורכבותה והיא מציבה אתגר תאולוגי מרתק במיוחד בהיסטוריוגרפיה המקראית. בסוף הפרק המספר על סיומה של מלחמת ישראל (ובעלי בריתו יהודה ואדום) במואב, מספר המקרא:
"וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי-חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה; וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע-מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, לְהַבְקִיעַ אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם--וְלֹא יָכֹלוּ. כז וַיִּקַּח אֶת-בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר-יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל-הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף-גָּדוֹל, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּסְעוּ, מֵעָלָיו, וַיָּשֻׁבוּ, לָאָרֶץ." (פרק ג, פס` כו-כז).
האתגר התאולוגי שעומד בפנינו הוא: מה מקורו של אותו קצף גדול על ישראל? לאיזה אל הקריב מישע את בנו? אם הקריב לכמוש, איך ייתכן שהקורבן "הצליח"? ואם הקריב ליהוה, איך ייתכן שקורבן מזעזע כל כך התקבל?
הפולמוס בשאלה זו נמשך כבר אלפי שנים, החל מהנביא עמוס ("כֹּה אָמַר יְהוָה עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל-שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ-אֱדוֹם לַשִּׂיד.") ועד לחוקרי המקרא בעידן המודרני.
ההרצאה תכלול סקירה היסטורית של תולדות הפולמוס, אשר תתחיל בנביא עמוס, יוסף בן מתיתיהו, והתלמוד הבבלי, עבור דרך רש"י, הפסיקתא ורלב"ג, ועד לחוקרי המקרא בעידן המודרני כמו קיטל, שאנדה, אולברייט, קויפמן, מונטגומרי, שטרן, אליצור, קנוהל וסמט.
ההרצאה תכלול, בנוסף, ניתוח של ההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים הרלוונטיים בימיו של כל אחד מהפרשנים והחוקרים, ואת השפעתם של אותם הקשרים לפרשנות, כמו למשל ההשפעה של ההומניזם ההלני על עמדתו של יוסף בן מתיתיהו בנושא.
ההרצאה תעמת את עמדתם של הפרשנים והחוקרים האמורים, בקשר לידוע לנו כיום במחקר על המזרח הקדום במאה ה-9 לפנה"ס, ובכלל זה יינתן דגש על מצבת מישע ומשמעותה ביחס לסוגיה.