Between Jesus and Maimonides: The Fable as a Means for Teaching Philosophy in The King’s Son and the Ascetic by Ibn Hasdai

מפעלו הגדול של הרמב"ם לפרש מחדש את עולם המסורת בשלמותו כעולה בקנה מידה אחד עם האמת הנצחית הפילוסופית זכה להערכה ולהערצה אך גם לביקורת ולהתנגדות, ועורר מהמאה הי"ב ועד לתחילת המאה הי"ד פולמוסים חוזרים, ניסיונות לחרמות בספרד ובפרובנס, וכן וויכוח מעמיק שנמשך בספרד עד לגירוש. באותן השנים ובאותו המרחב, פרחו יצירות ספרותיות עלילתיות שהושפעו מסוגת המקאמה הערבית ונכתבו בעברית על-פי רוב בפרוזה חרוזה ובשילוב שירים קצרים שווי משקל וחרוז. תומכי הרמב"ם ומתנגדיו היו אותו קהל משכיל שֶׁצָּרַךְ את יצירות הפרוזה החרוזה, ורבים מן היוצרים גילו בפילוסופיה עניין.

עם הללו, נמנה אברהם אבן חסדאי (ברצלונה, המחצית הראשונה של המאה הי"ג). אבן-חסדאי נטל חלק פעיל בוויכוחים על תורת הרמב"ם והגן עליו, כתב מקאמה פילוסופית בשם "מחברת תמימה" ותרגם חיבורים פילוסופיים רבים מן הערבית לעברית. עוד תרגם-עיבד בפרוזה חרוזה בעברית נוסח ערבי-נוצרי של "ברלעאם ויואסף". ספר זה, המכונה בשם "בן המלך והנזיר", הוא יצירה ספרותית עלילתית שבמרכזה נזיר הנפגש בהיחבא עם בן-מלך צמא דעת, משיב על שאלותיו במגוון נושאים, מקנה לו ידע ומלמדו אורחות חיים. עיקר ההוראה מתרחשת באמצעות סיפורים ומשלים. ארבעת הפרקים האחרונים הם מסה פילוסופית ניאופלטונית מהמאה התשיעית לערך, שאותה תרגם-עיבד אבן-חסדאי לספרו ושם בפי הנזיר בבחינת התכלית שהנסיך-החניך מגיע אליה בתום הכשרתו.

בהרצאה זו, אטען שתכנים פילוסופיים וביטויים להשקפת עולמו של הרמב"ם אינם שמורים לסוף הכשרת בן-המלך אלא אדרבא, הם קיימים ברובד הסמוי של היצירה מראשית הלמידה. אדגים זאת באמצעות עיון ב"משל הזורע" שמקורו בברית החדשה (מתי י"ג 1–23, מרקוס ד` 1–4, לוקס ח` 4–15), ושאותו מספר הנזיר לבן המלך מייד בתחילת חניכתו. התבוננות במשל זה באמצעות מפתחות ספרותיים חושפת זיקות בינו ובין "משל הארמון" שכתב הרמב"ם (מורה הנבוכים ג, נא). עוד היא מצביעה על האופן שבו על הקורא להבין את עושר המשלים הכלול ביצירה, ומציגה את תפקידיו של המשל כממלא ייעודים דידקטי, פדגוגי, כמו-גם ייעוד פוליטי-מְבַדל, של הסתרת רעיונות מפני קהלים מסוימים וייחוד המשמעות הפנימית ל`יודעי סוד` בלבד. הקשר שבין התוכן הפילוסופי ובין דרך הצגתו, מצביע על כך שבנוסף, המשל הוא המהות הנלמדת - בדומה לאופן שבו ראו את המשל הן ישו והן הרמב"ם.