New Directions in Mishnaic Hebrew Research

במחציתה השנייה של המאה העשרים באה התעוררות גדולה בחקר דקדוקה של לשון חז"ל שקיבלה את ביטויה בהעמדת מחקר זה על יסוד כתבי יד מעולים ובראשם כתב יד קאופמן למשנה. מחקר זה, שעקרונותיו נוסחו בידי פרופ` יחזקאל קוטשר ז"ל, פסל את אשר נעשה לפניו בתחום הזה, הן בתחום הדקדוק הן בתחום המילון, ואשר היה מבוסס על הדפוסים המצויים. ואכן במהלך שישים השנים האחרונות קיבל מחקר לשון חכמים פנים חדשות, וכידוע לכל המצוי בתחום.

בהרצאתי אבקש לעורר בחינה מחודשת של הכיוון הזה לא לשם סתירתו וחזרה ממנו, כמובן, כי אם כמוסיף עליו. משנשלם כמעט לגמרי בנייננו של תיאור לשון המשנה על יסוד כתבי היד המעולים של המשנה ומתוך חתירה אל תיאור פניה הראשונים הקרובים לזמן חיותה, יש מקום לכיוון אחר של עיון ודווקא בצורתה של לשון חכמים כפי שנשנתה במאות השנים האחרונות בפיהם של רבבות אלפי לומדי המשנה והתלמוד אשר גרסתם הייתה מבוססת על הדפוסים ועדיין היא מבוססת עליהם. מצד ההמשכיות ההיסטורית של הלשון העברית נראה שאין להזניח נדבך הנשען על גרסת הלומדים כי דווקא הוא שהשפיע על צורות לשון מספרות חז"ל שנשתקעו בעברית לדורותיה, תחילה בעברית הכתובה ולאחר מכן גם בלשון המתחייה בדיבור פה, ושרבות מהן – הן הן ולא הצורות העולות מכתבי היד - מהלכות בינותינו עד עצם היום הזה.