“And They are All Wonders”:Tales of Rabbi Yosef Hayyim of Baghdad about Dogs and Cats from Faraway Europe

הרב יוסף חיים מבגדד (1909-1835) נודע כגדול חכמי עירק וסביבותיה בעת החדשה, כפוסק הלכה, כדרשן, כפרשן וכמקובל, ששילב את מנהגי האר"י והרש"ש בפסיקותיו ההלכתיות. בתוך אקלים התרבות הקבלי, החזקת חיות בית טמאות ככלב וחתול במרחב העירוני בבית פנימה, נחשבה לטאבו, בניגוד ללגיטימציה שלהן במרחב הכפרי הפתוח, או בתרבות האגררית בתקופת המקרא ובתקופת חז"ל. על רקע הנורמה החברתית והרוחנית הזו, בולטת היזקקותו של הרב יוסף חיים לאגדות היסטוריות בשבחן של חיות מבוייתות אלה, כחלק מפרשנותו לדברי חז"ל על אופיין. באחד מכרכי חיבורו הפרשני לאגדות התלמוד, `בן יהוידע` (תרס"ה 1905), מביא הרב יוסף חיים מקבץ של שלושה סיפורים מספר `תולדות הטבע` – חיבורו האנציקלופדי הפופולארי של הרולד אטמר לנץ (Harald Othmar Lenz), בעיבודו העברי של מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ`, 1917-1836), בתקופה ה`משכילית` המוקדמת של כתיבתו.

בהרצאה אבקש לבחון את האופן בו שוהה הרב יוסף חיים באזורי מתח וקונפליקט בין טבע לתרבות, בהקשר של אפשרות הביות של כלבים וחתולים במרחב העירוני – מה שזוכה למורכבות נוספת בשל ההיבט של הטומאה שיש להרחיקה מן המרחב הביתי כאובייקט שאינו במקומו (Douglas, 1966). מוקד נוסף של מתח מצוי בעצם המפולשות של דברי התורה אל ספרות ההשכלה המתונה באירופה, כמו גם בלגיטימציה של שימוש בשיח דיסציפלינארי מתחום מדעי הטבע (זאולוגיה) ומדעי האדם (היסטוריה) ככלי הרמנויטי בעל תוקף בפרשנות דברי חז"ל.