When did the Semi-Plene Biblical Spelling Come into Being?

הכתיב באפיגרפיה העברית הקדומה הוא בדרך כלל חסר ביותר באמצע מלה ומלא בתנועות ארוכות בסופי מלים. הכתיב בכתבי היד של ספרות חז"ל הוא מלא ביותר דרך שיטה וכל תנועה ארוכה ולפעמים אף קצרה, חוץ מן a/ā באמצע מילה, מיוצגת בו על ידי אם קריאה. הכתיב המקראי לפי נוסח המסורה נמצא בעמדת בינים בין שתי השיטות. כמעט שאין בו אימות קריאה בהברות סגורות שבהן תנועה קצרה, אבל בתנועות ארוכות יש בו לעתים כתיב מלא ולעתים חסר ללא חוקים ברורים. כך למשל אפשר למצוא בתורה נְשִאִם, נְשִיאִם, נְשִאִים, נְשִיאִים, ובדברי הימים "מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם". באתרי ים המלח נמצאו מימי בית שני מגילות מקראיות בכתיב מלא אף יותר מזה שבמקורות חז"ל, לצד מגילות בכתיב קרוב ואף זהה לנוסח המסורה, ואף מגילות חסרות יותר מנוסח המסורה.

במחקר מקובל להניח שספרי מקרא קדם-גלותיים נכתבו בכתיב דומה לזה שבכתובות הקדומות, ושבמהלך החצי הראשון של ימי בית שני היתה פעולת סופרים שמילאה את הכתב מילוי חלקי ויצרה את האופי של נוסח המסורה. לדעתי יש נימוקים כבדי משקל נגד עמדה זו, ונכון יותר להניח שספרי המקרא נכתבו מעיקרם בכתיב חצי מלא. ושהיה הבדל בין הז`אנר של כתיבת סופרים רשמית על העור ובדיו לבין כתיבת מכתבים וכתובות שבה היה הכתיב חסר יותר. בהרצאתי אציג טיעונים נגד העמדה המקובלת ושיקולים לטובת העמדה שלי.